אני סובבת בברלין לבד מול הגרפיטי והקעקעועים.

אני סובבת בברלין לבד: מה שמרשים אותי  הוא אי הסדר שכופים הצעירים על המראות בעיר:  הגרפיטי והקעקועים. מה שהיה טאבו בנעורי – היום הוא אמנות בזכות עצמה.

בראשי המחשבות רצות: איך העולם משתנה!

הציורים על הקירות החשופים, והקעקועים על כל חלקת בשר: גרמניה. מעוז הסדר. השיטתיות – לובשת צורה של קרקס.

קרקס של צעירים באופן מיוחד, אבל לא רק. רבים מבוגרים אשר חרטו על על חלקי גופם כתובות TATOO למיניהן, וגם על הפנים. ובמיוחד הרבה מזה – על הקירות.

זו קריאת תגר על הסדר הטוב. רצון חזק לומר –  אני. אני. אני. הצורך להגיד– אני קיים!!! אני מיוחד. אני אינני כמו כולם. אני מטביע חותם. אינני העתק של אחרים. יש לי מראה מיוחד. שלי.
לכן תוקעים פיסות ברזל ועגילים ונזמים בכל פיסת בשר  כמו אזן, עפעפיים, קימורי גבות, שפתיים ולשון ואף ועוד חלקי גוף שהצנעה יפה להם – לעת עתה .
ברלין היא בעיני תמונת מצב של כל אירופה. זרם הפליטים. זרם המהגרים. זרם הצעירים: כל אלה מחפשים את מה שלא תמיד אפשר לתת לו הגדרה.

הכל משתנה: הורי, דבורה ויחזקאל, היו פליטים אשר מילטו נפשם מכאן, מאירופה. אני – בתם מגלגלת שיחה עם אפריקאי שעורו שחור משחור והוא מסביר לי  משמעותו שך שלט גדול על אוהל המחאה שלו – במרכז המבורג.

NO HUMAN IS ILLEGAL – אין אדם לא חוקי!!!!!!!!!!!

אני חושבת על אקסודוס וקפריסין והורי שהיו מבריחי גבולות לא חוקיים ונרדפים על חייהם כאן ביבשת הזו, ולא לפני הרבה שנים.

הכל זורם –  אנרגיה טובה יש באוויר הברלינאי, תחושה כאילו הכל פתוח והכל אפשר. תחושה אשר אומרת לכולנו – הרי  כולנו בני אדם. הכל פתיר. אם רק נרצה, אם רק נעשה……….

זו התחושה – ובלבי ספק = אולי זה רק כאילו…. אולי בגרתי כבר יותר מדי…   אולי איבדתי את התום. אולי – ואולי לא.? ימים יגידו -והעיקר – שניפגש בברלין!!!

 

השארת תגובה

כל הזכויות שמורות – יפה כפיר סימון

קובי משיח

גלילה לראש העמוד