הסלע אדום, האדום, האדום…. כל כך אדום… והשמיים כחולים – כחולים כל כך שאי אפשר להאמין שיש כחול כזה.
ואנחנו, האנשים, כל כך קטנים…
הסלע האדום האדום האדום באוסטרליה..
במרכז אוסטרליה גוש אבן ענקי, קדום יותר כמעט מכל מה שקדום על פני כדור הארץ: סלע ענק. מונולית – כך קוראים לזה בגיאולוגיה.
אני עומדת משתאה מול הגודל: סלע אחד מוצק ואחיד, עשוי כולו מאבן חול, גובהו 318 מ' והיקפו – שמונה ק"מ.
אני עומדת משתאה מול הצבע: בבוקר הוא אדום אדום, בערב הוא כתום בוהק, חום עם רדת החמה, כמעט סגול בבוקר, ומול עיני המשתאות הולכים ומשתנים הצבעים..
בעיקר מעוררת בי התפעלות הריקנות שמסביב: קילומטרים מרובעים רבים מאד של מדבר שטוח, ריק, וסלע אחד ענק, כמעט לבד בתוך הכלום.
הריקנות היא לכאורה, שכן חיים פה אנשים. הם לא בולטים בשטח. אוכלוסיה שקטה שחיה בתאום מושלם עם הטבע הרחב שמסביב.
האבוריג'ינים.
הרבה שנים הם חיו לבדם. אוכלוסיה שחיה בשלום עם הסביבה, ללא ניצול והרס.
המדבר האוסטרלי רחוק מאד מכל מקום, ומבודד. רק בשנת 1850 היגיע לכאן האדם הלבן, האנגלי. האנגלים גילו, למרבה התדהמה, אוכלוסיה שקטה כעשב השדה, שחיה לה הרחק הרחק מן הקידמה.
האבוריג'ינים לא הכירו את המתכות, ולא בנו מכשירים מורכבים יותר ממה שנחוץ להתקיים. הם חיו להם לבדם במרחבים השקטים, מפיקים מזון במידה דרושה להם, ולא יותר. צדים במידה הנחוצה ולא פוגעים באוכלוסיות בעלי החיים שסביבם.
האבוריג'ינים לא פיתחו חקלאות, אלא חיו כ"ציידים-לקטים" אוספים את הנחוץ להם מן הסביבה ומניחים לה להתקיים כמעט ללא התערבות. כמו האדם הקדמון.
הם לא חרשו שטחים גדולים כדי להפיק עוד ועוד מזון. הם לא שאפו למרחקים, ונעו בזהירות, ברגל, בלי כלי רכב.הם חיו חיים שקטים של שיווי משקל עם הטבע, בזהירות, בלי להרוס את המרקם של אדמה ומים צומח ובעלי החיים בסביבה לה הורגלו אלפי שנים.
האדם הלבן, כדרכו, חמס את הכל: הוא לקח מהם את האדמה, הביא "קידמה", חרש את המדבר בדרכי אספלט ומכוניות. הבריטים, בדרכם המתנשאת, התייחסו אל האבוריג'ינים כאל תת-אדם: הם רדפו אותם, וצדו אותם, כאילו היו בעלי חיים. שנים אחר כך הם ניסו "לתקן" אותם, ולקחו מהם את ילדיהם ל"חינוך חדש" בין הלבנים.
האבוריג'ינים הוכו קשות, וכמעט נכחדו מאוסטרליה.
ומה קורה היום? היום התיירות היא מקור הכסף וגם זו שמונעת הרס ומשמרת את הקיים.
אני, תיירת מזדמנת, שמחתי להזדמנות לבלות יום ולילה אי שם, במרחבים הדוממים, הענקיים, האדומים והריקים, התרגשתי לפגוש את עצמתו של אולורו בבוקר ובערב, מחליף צבעים כאילו הוא יצור חי.גם השתתפתי, כדרך התיירים, ב"הצגה" שעורכים לתיירים, שהיא שם המפגש האפשרי עם האבוריג'ינים, שאינם מתירים כיום כניסת מבקרים אל הכפרים שלהם במדבר.
למה כדאי לבקר באולורו? בגלל המראה המדהים, עוצר הנשימה, של הסלע הבודד בתוך השממה. בגלל האפשרות לבקר במרכז התרבות האבוריג'יני המדגים אמנות ותרבות שעמדוב במבחן הזמן ההיסטורי וכמעט נכחדו במגע עם האדם הלבן, האירופאי.
איך מגיעים לשם? טיסות של QANTAS ו- VIRGIN BLU מן הערים הגדולות של אוסטרליה – שעתיים עד שלוש שעות טיסה.
YULARA הוא שמה של עיירת התיירות – בתי מלון, מרכז מסחרי וכל המחוץ למטייל שבקרבת הסלע האדום.
