געגועים: מסע אישי לקרנבל המסכות בונציה

בין אשפוזים רופאים וטיפולים של אהובי – נסעתי לשבוע לאיטליה. היו ימים קשים – ואני רציתי לחזור  אל מחוזות החלום: נסחפתי לעולם של קסם. היה יפה , קפוא  וחלומי .  תמיד אני רוצה לעוף מעבר למציאות, רצוי עם מסכה ססגונית ונהדרת: לחגוג את חיים – דווקא כשקר בחוץ. לי ימי החורף  הם זמן געגועים:  ימים של התפרקות ובכי – צרוף כל השברים למשהו חדש.

1_03
ונציה עיר שונה, יושבת על המים. כולה גשרים ותעלות

גשרים בכל העיר

האריות צופים אלי מכל פינה, מפוסלים באבן, מוזהבים מכונפים: הם  מזכרת לפטרוס הקדוש אשר סבל מייסורים ואת נפשו מסר למען רעיון, שליחות, למען כל מה שאמונתו הכתיבה לו. האריות הם  עדות לונציה שלא תשוב עוד – ונציה של ימי הביניים.

האריה הוא סמל העיר

פעם בשנה – בחורף כשקר מאד מאד – העיר נשטפת בצבעים עזים ותלבושות ססגוניות.  אדום כחול צהוב ירוק כתום סגול ותכלת, שלל צבעים, דמויות, פרחים, צורות ותחפושות רבות

1_08

הרבה זהב וגם קטיפה שחורה, נוצות שחורות, מראה דרמטי במיוחד בשמש הרכה של שמי החורף.


1_11

זוגות זוגות נעים בדומיה – תקשורת עמוקה בשפת הגוף  ופנים ללא הבעה, כמעט ללא מגע. קרובים  מאד אך כל אדם כלוא במסכה שלו – כמו בחיים.

1_15

גברים עם אף ארוך  אשר מזכיר  רופאים בימי המגפה של פעם  –  אף גדול ובו חלל לעשבים ריחניים,  לברוח מן הסרחון של הגופות המרקיבות – כך אני לומדת מן הספרים…..

1_12

ראיתי שתי נשים עוטות זהב אדום. כל עשיר ומפואר!!!

1_17

ומכל עבר – מכל מסכה בעיר – עיניים מביטות בי…. מבט מודגש, חודר, כמו מסגרת של המחשבות.

1_20

עיניים צוחקות, עיניים עצובות ותמיד  העיניים קורנות, סקרניות, חייכניות בדרך כלל.

1_23

הנשים יפהפיות כולן.

1_26

חמודות מאד

1_25

בככר הילדים  אשר השקיעו מחשבה רבה ועבודה בתחפושות:

1_32
היקום
1_35
בילבי בת גרב

1_40

ובעדשות המשקפיים השתקפה העיר, וכל חייו כתובים בעור פניו

1_41

שתיתי תה אנגלי עם זוג שהתחפש ל – TEA TIME, כמו בלונדון,

1_50

בחרתי תה לטעמי, ועוגיות….

1_51

בכלי חרסינה תכלכלים של בני האצולה, תוצרת WEDGWOOD. הרגשתי יוקרתית מאד.

1_53

היו שם עוד ועוד ועוד צבעים צורות ומסכות ותחפושות… בסוף היום הרמתי ראש אל הירח – חשבתי בלבי איך החלום גובר על ההווה האמיתי לכמה רגעים, וכמה זה חשוב לעוף קצת מעבר למציאות. 1_44
ללבוש מסכה, ססגונית ונהדרת, ולחגוג כל רגע דווקא כשקר מאד, קפוא קפוא בחוץ. איך המסכה מסתירה הכל, ומגלה את מה שברצוננו להדגיש – את היפה, שמח מאושר .


לעתים – חשוב לעוף מעבר למציאות. עם מסכה, ססגונית ונהדרת, חשוב לחגוג כל רגע של חיים – דווקא כשקר , קפוא קפוא בחוץ. נשאר אתי הזכרון של קרנבל המסכות. הזכרון של כל מה שחולף אבל הולך אתנו לתמיד. לתמיד.

פסח, אפריל 2015. 



קישורית להרצאה – מסע אישי אל קרנבלים בעולם



השארת תגובה

כל הזכויות שמורות – יפה כפיר סימון

קובי משיח

גלילה לראש העמוד