בין אשפוזים רופאים וטיפולים של אהובי – נסעתי לשבוע לאיטליה. היו ימים קשים – ואני רציתי לחזור אל מחוזות החלום: נסחפתי לעולם של קסם. היה יפה , קפוא וחלומי . תמיד אני רוצה לעוף מעבר למציאות, רצוי עם מסכה ססגונית ונהדרת: לחגוג את חיים – דווקא כשקר בחוץ. לי ימי החורף הם זמן געגועים: ימים של התפרקות ובכי – צרוף כל השברים למשהו חדש.
האריות צופים אלי מכל פינה, מפוסלים באבן, מוזהבים מכונפים: הם מזכרת לפטרוס הקדוש אשר סבל מייסורים ואת נפשו מסר למען רעיון, שליחות, למען כל מה שאמונתו הכתיבה לו. האריות הם עדות לונציה שלא תשוב עוד – ונציה של ימי הביניים.
פעם בשנה – בחורף כשקר מאד מאד – העיר נשטפת בצבעים עזים ותלבושות ססגוניות. אדום כחול צהוב ירוק כתום סגול ותכלת, שלל צבעים, דמויות, פרחים, צורות ותחפושות רבות
הרבה זהב וגם קטיפה שחורה, נוצות שחורות, מראה דרמטי במיוחד בשמש הרכה של שמי החורף.
זוגות זוגות נעים בדומיה – תקשורת עמוקה בשפת הגוף ופנים ללא הבעה, כמעט ללא מגע. קרובים מאד אך כל אדם כלוא במסכה שלו – כמו בחיים.
גברים עם אף ארוך אשר מזכיר רופאים בימי המגפה של פעם – אף גדול ובו חלל לעשבים ריחניים, לברוח מן הסרחון של הגופות המרקיבות – כך אני לומדת מן הספרים…..
ראיתי שתי נשים עוטות זהב אדום. כל עשיר ומפואר!!!
ומכל עבר – מכל מסכה בעיר – עיניים מביטות בי…. מבט מודגש, חודר, כמו מסגרת של המחשבות.
עיניים צוחקות, עיניים עצובות ותמיד העיניים קורנות, סקרניות, חייכניות בדרך כלל.
הנשים יפהפיות כולן.
חמודות מאד
בככר הילדים אשר השקיעו מחשבה רבה ועבודה בתחפושות:
ובעדשות המשקפיים השתקפה העיר, וכל חייו כתובים בעור פניו
שתיתי תה אנגלי עם זוג שהתחפש ל – TEA TIME, כמו בלונדון,
בחרתי תה לטעמי, ועוגיות….
בכלי חרסינה תכלכלים של בני האצולה, תוצרת WEDGWOOD. הרגשתי יוקרתית מאד.
ללבוש מסכה, ססגונית ונהדרת, ולחגוג כל רגע דווקא כשקר מאד, קפוא קפוא בחוץ. איך המסכה מסתירה הכל, ומגלה את מה שברצוננו להדגיש – את היפה, שמח מאושר .
לעתים – חשוב לעוף מעבר למציאות. עם מסכה, ססגונית ונהדרת, חשוב לחגוג כל רגע של חיים – דווקא כשקר , קפוא קפוא בחוץ. נשאר אתי הזכרון של קרנבל המסכות. הזכרון של כל מה שחולף אבל הולך אתנו לתמיד. לתמיד.
פסח, אפריל 2015.
