שוק רחוב פורטובלו, לונדון
שוק פורטובלו גדול, ומורכב משווקים שונים, כולם כולם שזורים על שרוך אחד,רחוב אחד ארוך עם דוכנים ודוכנים,
לאלפים, מכל סוגי הקיטש, הג'אנק, היופי שכבר אין בו צורך,
לאלפים, מכל סוגי הקיטש, הג'אנק, היופי שכבר אין בו צורך,
ימים עברו מתרפקים ומתדפקים על דלת המציאות:
אני, זרה, שבאתי ממציאות אחרת, בוהה ומשתאה:
-
מי שתה מספלי החרסינה הדקיקים קפה או תה אנגלי?
-
של מי הספל העטור בפס זהב עדין ומתקלף?
-
מי עטה את הצעיף הצבעוני, מוסלין רקום עם סרט מסתלסל?
-
מי שיחק על מדרכות בעיר בכדורי העור משחק של בין ערביים?
-
איזו יד של לונדונית אחזה בפמוטים, הציתה נר, באיזו אפלולית?
-
מראת קריסטל – מי השתקפה בה, מי השתקף בה?
-
כלי שולחן מארוחות מפוארות, סכום כסוף קישקש על שולחנם של עשירי הממלכה, בהודו?
יותר מכל מצית את דמיוני ה-TEA POT, זכר לעולם שנעלם.
תה אנגלי, תה מאופק, כהה, חלוט רותח בקומקום חרסינה, כסף, TEA POTS מכל סוג וחומר עמוסים על מדפים.
כלי חמאה וכלי ריבה וצלוחיות לעוגיות דקות דקות…..
האם שוק מעניק לי תחושת נעורים? או – בגלל תחושת הנעורים שלא מרפה ממני אני נמשכת אל השוק? – או אולי המוכרים בשוק הם צעירים לנצ
ח??
לא יודעת.
בשוק פורטובלו בלונדון אני מרגישה כמו ילדה במגרש משחקים ענק.
וסביבי צעירים לנצח, עוסקים בכל מה שלא חשוב: כל מה שכבר עבר זמנו, או שזמנו עוד לא הגיע.
שפע קישוטים, אביזרים, כלים, תמונות… ואוכל.
טעים
נעים.
שמח, צבעוני, תוסס, ומשגע.
אותי.
