צרפת -האלפים והמלחמהבתוך השקט

כאילו לא היתה כאן מלחמה….

במכונית, בכביש צר ויפה צללתי אל אגן נהר הסיין: נפתולי נהר רחבים, גדות שטוחות וחקלאות כל כך יפה!!!   לנו יש מולדת עם כל כך הרבה קשיים ובלי מים. וכאן יש שפע, אדמה ומים ועצים, שמיים רחבים ואופקים בלי סוף. הרבה עצי פירות, ושזיפים בדוכנים לצד הדרך.

כך חולפים הרגעים, כל רגע שקט ויפעה –  ויום של שקט ושלווה..

דשא. שקט. ערב. השמש לא צורבת, היא טובה ומחממת. נרדמתי אפופת שלווה, החל לרדת גשם.
טעמים רבים לנורמנדי, כפרים יפים, גבינות, טרין  ומונט סן מישל בערב ובלילה.

 לפתע -בעיירה קטנה l'Ain de Nantua ולא מוכרת בהרים  – פצצת זיכרון – אנדרטה: שמות של אנשים מבוגרים ועשרות ילדים. שמות יהודיים, מילים שאני יכולה להבן.נאציזם, לא נשכח. חרוט באבן, בעברית וצרפתית.

הרבה שמות ללא סיפור. תזכורת.  מה קרה, מה היה כאן, אני שואלת ואין עונה… וכך פתאום המלחמה חודרת אל השקט, אני עומדת שם , שקטה, ולא יודעת את נפשי,   שמות רבים של יהודים טבועים באבן….

מיד חשבתי על אבי ועל אמי. גם הם, שרידים למשפחתם, שבעי נדודים תלאות ומרורים חצו הרים וגבול בדרך אל הארץ. אבי אהב לספר לנו איך עם חבורה של ילדים, החביאו מטבעות זהב בתוך הלחמניות, חצו קוים בלילה, איזה פחד.
על המלחמה, הוא אהב לספר אך רק על ההצלחות. מעולם לא סיפר על הסבל והכאב. איך הצליח, להסתדר, להערים, להציל את החיים. בזכותו אני כאן. בזכותו. למרות הכל.

הצרפתים זוכרים. כך – על גבול ה-Vale du Rhone + Alpes du France,  נהר גדול , שאיני יודעת את שמו, וזה גם לא חשוב, הרבה מים, תכלכלים לבנבנים – כדרך הנהרות המובילים מי השלג שהפשירו..ועיירה. l'Ain de Nantua

האנדרטה היא יצירת אמנות שנוצרה על ידי הפסל לואי לייג, יליד בורג-אן-ברסה ובעצמו, גורש לשעבר. האנדרטה נחנכה ב-6 בנובמבר 19491. על בסיס האנדרטה מודבקים שני לוחות: הראשון מפרט את מחנות הריכוז הנאצים אליהם נשלחו המגורשים; השני נותן כבוד לילדי איזיו.

————————————————————

לפני שהמשכתי  קניתי אשכול ענבים, לאכול על המים, יש בולנז'רי ופטיסרי ובושרי (קצביה) וסנדלר וחייט ואופטיקאי ורופא שיניים. ורופא כללי ומספרה – הכל ביישוב הקטן, עטור פרחים, עם בית קפה וככר קטנה ו-Mairie (הרשות המקומית). חיים שלמים שלווים.