צילום רחוב – מחנה יהודה – ימי חמישי בערב.

מחניודה – כי בשוק אני רוצה הכל: להיות. לראות. להסתכל. ובמיוחד להתבונן.  לקחת מן הנפלאות בשוק אשר בעיר – אל העולם שלי בבית בגליל.
הכל קורה בשוק: אנרגיה זורמת באוויר:  קולות. מראות. צבעים. ריחות. ונעורים. וגם זיקנה, ויופי ירושלמי ששובה את לבי. אצלנו אין כזה.

תודה למושון על הטיפים המועילים

זה משתקף  היטב בצילומים כי זו – ירושלים!!! כיפות סרוגות. כיפות שחורות. גברים נשים ערבים ויהודים. זקנים וצעירים. אלף נקודות חיבור – ובמוקד – תמיד האנשים.
השוק – הכי אנחנו. שלנו. מחניודה – הכי שוק שיש בישראל.

מרכז תרבות בשוק מקרין סרטים. לצעירים. שם כולם, ערבים ויהודים ואין הבדל ובימים טרופים כמו אלה זה מופלא ו

השוק בלילה לא דומה לשוק ביום:  בירה. מוסיקה. אורות צבעוניים, השתקפויות… ובעיקר הנעורים. פורצים.
אני מתגעגעת. אל עצמי כשהייתי בת עשרים. שלושים וארבעים.  נורא מתגעגעת….

אומרים שלשמחה אין גיל, אין גיל לאהבה, אין גיל  ליצירה . בשוק בערב, סופשבוע, אוכל מנגינות והמולה. כולם שמחים.

הבירות.

המזון משובח. רואים!!!


למרות שהחיים "קשים", כזה כאילו… טוב להיות בשוק.

אחד עושה עיניים לאשה נאה וצעירה –

ואיש אחר  עושה עיניים לי – צלמת שעלתה מן הגליל מכפר תבור לנשום אויר רוטט של שוק! בירושלים –

בנות יפהפיות!!!  וחיוכים ענקיים מכל הלב עם בירות בכוסות של פלסטיק –

 

וגולדה, גולדה מאיר על תריסי חנות הירקות.

אני רואה אדם אחד  יושב לבד בשוק, בערב. לבדו

עצוב.

מזכיר לי את החששות שלי מן הבדידות. מן הזקנה.

השוק בירושלים לא דומה לתל אביב. כאן בשוק – רואים אותי, צוחקים איתי, ושואלים אותי מאין באת, ולמה אץ מצלמת….. שונה מתל אביב. אחרת.

שם – איש לעצמו, עם חבריו וכל השאר שקופים – לא כך בירושלים.

..

השארת תגובה

כל הזכויות שמורות – יפה כפיר סימון

קובי משיח

גלילה לראש העמוד