מפרץ קאיקורה הוא מן היפים במפרצי ניו זילנד .
מפרץ קסום כמו בסרטים, וטבע נטו מכל עבר. ובעלי חיים לרוב.
בקאיקורה היו לי כמה מפגשים אישיים מרגשים מאד:
מפגש אישי מאד עם כלבי הים – ועם הפינגוין הקטן – BLUE PINGUIN. עם זוג קורמורנים,

הכביש ,דרומה מקאיקורה, נוגע במים.
האוקיינוס השקט גדול, שטוח, והמים חלקים וכחולים, כמו תמיד.
בקצה העין צדתי אותו במבטי: על אם הדרך הראשית שבה עוברות מכוניות רבות, שרוע על החוף, מטרים בודדים מן הכביש. כלב ים גדול לוטש אלי
עיניים.

כלב הים גדול הניע את זנבו.
עצרתי מיד בצד הדרך.
עצרתי, ולשמחתי גיליתי אחדים: כלבי ים גדולים, שרועים בשמש ליד הכביש.
אחד מהם, זה שבו הבחנתי, סקר אותי במבט גלוי ועוין מאד ממדרגת הבטון הקרובה אל האספלט, מרחק נגיעה,… האחרים שחו במים,
ורבצו על הסלעים.
הם רובצים על הסלעים, כאילו בדממה.
זה רק כאילו: לפתע הם מהדסים על "רגליהם" ומשנים תנוחה, מתנהלים אל תוך המים, או פורצים בתיגרה עם חבריהם לעדר.
הם לא כבדי תנועה. הם רק נראים כאלה.
בקלילות מפתיעה הם מניעים את גופם הענק על הגפיים הקצרים, המוזרים, וכמו כדורי שומן גדולים הם עוברים משנים מקום ותנוחה….
ועיניהם צופות אלי, תמיד.
אני יודעת: למרות שכלב הים נראה מסורבל על הסלעים – אסור להתקרב!!! מסוכן להיות בינו לבין המים, ואסור לחסום בפניו את דרך הבריחה לים.

למדתי מנסיונם של אחרים: לעולם, לעולם אין לעמוד בין כלב הים לבין המים. הוא עלול להיבהל, והוא נושך!… שיניים חזקות, חדות,
פוצעות מאד את השרירים, שוברות עצמות… כלבי הים הם בעלי חיים לא מבוייתים, היישר מתוך הטבע. הם לא מאולפים ולא מורגלים בבני אדם.
זה מסוכן מאד, כי יש להם חזות תמימה כל כך, עלגלה, רכה, גלי שומן רכים ועור עדין, שעיר קצת, פרוותי, והבעה כזו של חן…
הם שייכים לקבוצת בעלי החיים מפותחים, יונקים נושמי אויר אשר חיו בעבר ביבשה וחזרו במהלך האבולוציה אל המים, מקור החיים לפני היציאה ליבשה.

של הברווזים. כך הפכו הגפיים של כלבי הים לסנפירים. כלבי הים נעים במים בקלילות , אך ביבשה הם זריזים למדי.
לאבד את חום הגוף- הגוף שלהם עטוף שכבת שומן עבה מאד, מעוצב כמו צוללת עגולה ומחודדת בקצוות, צוללת שחותכת את המים.


זה היה קצר למדי – הם רק רצו שאסתלק משם.
ידעתי – אני אורחת. לא הפרעתי , רק עמדתי,בשקט רב, צופה בדומיה.
אבל להם לא היתה סבלנות אלי והם פרשו כנף והסתלקו משם…

מפגש עם פינגוין
מפגש אחר, צנוע וקצר היה עם פינגוין.
ביקור קודם ב-OMARU במושבה תיירותית של פינגוינים הניב רק אכזבה.
שילמתי, ישבתי עם קהל הצופים- והפינגוינים לא באו, וחיכינו, וחיכינו עוד – ובסופו של דבר היה מצעד קטנטן של העופות הנחמדים האלה…..
הוא נראה אבוד מעט, שוטט לבד בין המכוניות….

והלוויתנים…. והאלבטרוסים… והדולפינים..
פעמים אחדות זכיתי לשוט בניו זילנד לתצפיות בבעלי חיים, עם קבוצות של מטיילים.
מסוג האכזבות שבפניהן מזהירים מראש.
וגם – הייתה זו חויה קפואה, הופכת מעיים…


משתולל ומנקר בבשר והודף את מתחריו – המולה גדולה, וגם התלהבות גדולה מאד שלנו, התיירים הנרגשים.


מראה מרהיב ומשמח את הלב.



ודי לי בכל אלה. הלב שלי אינו רוצה יותר .
