רצה על קביים

הסיפור המלא ב "ידיעות ירושלים" בסוף השבוע 11.2008.
ראיינה וכתבה – ורד מוסינזון

 

"וזו היתה צוואתה לי: לחיות"
"כשנהרג לך ילד זה כאילו נקטעו לך הרגליים.
יפה כפיר, מדריכת טיולים שאיבדה את בתה יעל (22) בפיגוע, בחרה בחיים למרות הכאב הגדול. אחרי שחזרה ממסע אישי ארוך להרי ההימלאיה היא מתכננת את הטיול הבא, לדרום אמריקה

ורד קמינסקי

פורסם:

13.11.08, YNET ידיעות אחרונות מוסף ירושלים ומוסף ראשל"צ

שם, בפסגת ההימלאיה, הצליחה יפה כפיר (57) לנשום אוויר אחר ולנוח. אחרי מסע ארוך של חמישה ימים בהרים היא הצליחה סוף סוף להרים את הראש. זה קרה כארבע שנים אחרי שאיבדה את בתה יעל בפיגוע בטרמפיאדה בצריפין. וזה היה מסע אישי וארוך אליו יצאה לבדה. "הייתי זקוקה לחופשה מהחיים שלי – הכל נהיה לי קשה מדי וצפוף מדי", היא מסבירה.

"המסע בשבילי היה הזדמנות להרים את הראש, לנשום אוויר אחר, לתת לזמן – זמן, לגוף מרגוע. מנוחה אמיתית של תנועה באוויר הצלול של הפסגות והשמיים הכחולים – כחולים מעל ההימלאיה. הרים וטבע, נחלים ויערות. וגם המפגש עם אנשים פשוטים חפים מן המירוץ וההישג".

מאז שבתה נרצחה, יפה כפיר, מדריכת טיולים במקצועה, אינה מפסיקה לטייל בעולם, מנסה אולי להנציח אותה במסעות שהיא עורכת. זה עתה היא שבה מטק בהימלאיה וכבר מתכננת נסיעה ארוכה לדרום אמריקה. בקרוב היא גם תינשא לבן זוגה, חבר קיבוץ דתי, ותקים עימו בית חדש.

"משהו שקורה לאחרים"

סרן יעל כפיר ז"ל היתה צריכה לחגוג החודש את יום הולדתה ה-27. היא נהרגה בפיגוע בטרמפיאדה ליד צריפין ב- 9 בספטמבר 2003.

יעל היתה קצינה בשירות קבע בבה"ד 7 של חיל הקשר בצריפין. "תמיד אמרתי לה 'יעליק, אל תיסעי באוטובוסים'. והיא ענתה לי: 'טוב, אז אני אסע במכונית שלך ותהיה תאונת דרכים ואיהרג. איך תרגישי?'. לא, אין טעם לכעוס. זה לא משנה דבר".

"כשיעלי נהרגה הייתי אצל חברים", מספרת כפיר. "אחרי שעות של הלם ובכי החלטתי: אמשיך לחיות. אמרתי לעצמי: 'המחבל הרג אותה, לא אותי'. די בקורבן אחד. הכאב הוא לא אינסופי, יש לו גודל. אם החיים שלי יהיו כאלה (כפיר משרטטת מרובע קטן) אז הכאב יתפוס 80 אחוז מהם, ואם נפח החיים שלי יגדל (היא משרטטת מרובע גדול יותר), אז הנפח היחסי של הכאב יצטמצם. פיגועים היו משהו שקורה לאחרים. 48 שעות לפני האסון ישבתי עם שתי בנותי, טל ויעל, בבית קפה. זה היה ערב נפלא, ערב של קירוב לבבות ובדיחות הדעת והכנת תוכניות. תוכניות וחלומות ומחשבות לעתיד. ואז פרצה המציאות אל תוך חיינו. יעל נפגעה ומתה מיד, במקום".

"וזו צוואתה לי, כך אני מאמינה: לחיות, לחיות בכל הכוח ולעשות הכל הכי טוב שאפשר. אני אוספת את השברים ובונה את חיי מחדש בלעדיה. בוחרת בחיים ולא רואה לעצמי אפשרות אחרת חוץ מלחיות, והכי טוב שאפשר. לחיות חיים של יצירה, כמו שיעלי עשתה ואהבה. לחיות חיים של נתינה. שהרי היא, הילדה שלי, היתה אלופה בלתת בנדיבות, ובשפע. החיים שלי מאז האסון מתמקדים באנשים שסביבי וביכולת להראות להם את העולם ולחשוף בפניהם, בטיול ובצילום, את היופי שחבוי מעבר לאופק. להבליט את יופיו של העולם – זו ההתמחות שלי".

לרוץ בעולם על קביים

כפיר הגיעה אל עולם המסעות ממערכת החינוך. שנים רבות לימדה ביולוגיה ולימודי ארץ ישראל והיתה מנהלת התיכון 'כפר סילבר' באשקלון: "היו לי שנים נפלאות בהוראה, אני חושבת שהתלמידים שלי אהבו ללמוד איתי. חינכתי אותם למשמעת ולעבודה קשה, דרשתי והם נתנו לי עבודה והישגים בתמורה. חלטתי להמשיך הלאה משום שמיציתי את הפרק הזה בחיי. פרישה מוקדמת היתה המתנה הכי יפה בחיים שלי".

"אני מחליפת מסלולים סדרתית. אפשר לקרוא לזה חוסר יציבות, אני קוראת לזה סקרנות. הדרכתי כמעט בכל העולם – אירופה הקלאסית, אנגליה וסקוטלנד, מזרח אירופה, צ'כוסלובקיה, טורקיה. כשאירופה התייקרה התחלתי להדריך טיולים לדרום אמריקה, ובגיל 57 נסעתי בפעם הראשונה לסין, לוייטנאם ולקמבודיה, ועוד ידי נטויה. אני רצה בעולם על 'קביים'. כשנהרג לך ילד כאילו נקטעו לך הרגליים – אז את נופלת. אבל אני ממשיכה לרוץ על הפרוטזות, וזה כואב, אבל אני רוצה להמשיך לחיות. אני אוהבת את החיים האלה".

"יעליק נהרגה בספטמבר. בדצמבר הדרכתי טיול לדרום אמריקה. זה היה הזוי, אבל חזרתי לחיים בבת אחת".

"כשאתה נוסע לטייל אתה יכול להגיע למצב שלא תהיה לבד אפילו רגע. תרמילאות היא תנועה, וזה קרה גם לי – אחרי שבוע או עשרה ימים כבר לא רציתי להכיר יותר אנשים, רציתי להיות לבד ולחשוב על כל מה שהיה ועל מה שיהיה".

"כשאני רוצה לחשוב אני צריכה לצאת לטבע ולעלות על הר גבוה. להתנתק מן הלחצים של החברה שבה אני חיה, להתרחק מהנורמות שלה ומהמלכודות שלה. זה מאפשר לי לחשוב בצורה נקייה ולראות את החיים שלי בצורה יותר ברורה".

הסיפור המלא ב "ידיעות ירושלים" בסוף השבוע 11.2008

 

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp

כל הזכויות שמורות – יפה כפיר סימון

קובי משיח

גלילה לראש העמוד