תערוכת צילומים של חברי מועדון הצלמים – כפר תבור והסביבה – קיץ 2019 –
התערוכה התקיימה במועדון אביב בחודשים יוני – אוגוסט 2019

אבו רמזי- מוחמד מסאלחה – דבוריה / אביבה פלג – כפר תבור /  אילה זהבי כפר תבור / איריס בלום – יבנאל / גאולה-אור לפיד – כפר קיש / דפנה מידן – יבנאל / דרור דגן – כפר תבור / טובה כהן – כפר תבור / יוסי מעוז – גבעת אבני / יפה כפיר – כפר תבור / ליאורה כהן – כפר תבור / מוטי שלף – שדמות דבורה / מוניקה גורן – כפר תבור / נעמי שחר – גזית / רונית חומט – כפר תבור / רותי שריר – כפר תבור / שמואליק ינוביץ – גבעת אבני


אבו רמזי/ מוחמד מסאלחה – דבוריה

מוחמד אבו רמזי דבוריה
מוחמד אבו רמזי דבוריה

על עצמי : 35 שנה נהג בחברת אגד ,וגם מורה דרך , למדתי קורסי צילום , הצטרפתי למועדון  צלמים כפר תבור בהנהלת יפה כפיר ,שנה שניה , היה נחמד ומאלף עם חברים נהדרים.

שייכות :   תמונת הנוף שלי , העמק והתבור  – הכי  אהובה עלי: מזכירה לי את הילדות וימי הקציר בשדה, את הגורן , והתבואה. את הדרכים במסעות ברגל מדבוריה לנצרת בימי הלימודים, כל בוקר הנוף הזה היה נשקף לפני ,עם כל היופי שלו.
צילמתי תמונתי זו מהר הקפיצה בנצרת:  מקום יפה לצפות על העמק והתבור וההרים מסביב.  תודה לכולם.


אילה זהבי – כפר תבור

אילה זהבי הבית הישן

ברחוב המרכזי של המושבה, נותרו בתים בודדים מהבתים הראשונים. אחד מאותם 28 בתי המושבה, מצולם כאן, בית ילדותו של אלי אישי.
בחזיתו גינת חורף טבעית ופראית שטיפחה אמו פנינה. מסורתה נשמרת ומועצמת. עוברי הדרך, מסיטים מבט, יש כאלה שקרבים ואף מצלמים ויש מי שנכנס לשיחת התעניינות והתפעלות.
מרפסת הבית הפונה לחזית הרחוב שימשה דורות של ילדים, נכדים ונינים.  גם אני הייתי יושבת בה כחיילת כשהגענו לביקורי ההורים.
האנשים והמקומות החליפו שמות. ההווה מספר סיפור על עבר מפואר.
ובחצר האחורית, שהנה חלק מהחקורה ההיסטורית, יצרנו פינת חן: עץ הפקאן הענף שעליו בנה אלי בית עץ לנכדים, פינת פרחים עונתית ורב שנתית, מקום לאירוח בכמעט גן עדן קטן, ירוק ופורח ובעונה גם ריח ניחוח.

"זה היה ביתי, עם גינה ולול היה ביתי. היה שלי היה שלנו…" מתוך השיר של מני בגר: זה היה ביתי


איריס בלום – יבנאל

הפסיכולוג אלפרד אדלר אמר: "האדם הוא יצור חברתי הנע לקראת מטרות כשמטרת העל שלו היא תחושת השייכות".

שייכות הא צורך קיומי של האדם, היא הכח המניע שבחיים. אנו שייכים בו זמנית לקבוצות שונות של שייכות כמו משפחתית, דתית, לאומית ועוד.


גאולה-אור  לפיד – כפר קישגאולה-אור לפיד

ים –   הרגשות שלי, שבאים בגלים, שקטים עד סוערים מאד ולפעמים במערבולת עמוקה.

ים  –  של אפשרויות, מה אני לוקחת, מה אני מחמיצה.

כחול  –  ניכסתי לי, את הגוון הכחול לעיניים, יפו, אימא אמרה לי שים כחול  היה הדבר הראשון שראתה כל יום, כאשר נוצרתי וגדלתי ברחמה.

בת ים –   אפשר לומר את זה עלי, שם העברתי את שנות ילדותי, כמו שאומרים השכלה ים תיכונית.

אופק  –  פתוח, רחוק, צריך לעמוד גבוה מספיק מולו, שם נראה קו הקשת המחבר כאילו בין שמים מחבר אותנו למקומות רחוקים, געגוע ליקרים שבחרו לגור מעבר לים.

קשת –   הבטחה בראשיתית לטוב וחסד לעולם. זורמת ברכות, משתלבת, עוקפת זוויות חדות, לא מתחככת, גם אני מעדיפה להעביר את החיים בטוב.

מים  –  שכוח המשיכה של כדור הארץ, מצמיד אותם לסלעים ואדמה, ממלאים חללים ובתוך כך משלימים את צורתו העגולה, בהמוני גוונים כחולים, מרהיבים, בוהקים ומשתנים תוך השפעה ההדדית של הטבע והחיים.


דפנה מידן – יבנאל

פרידה

אריק, אריאל מידן ז"ל.

נולד: 17.11.1947

נפטר: 18.12.2011

בן המושבה יבנאל

"להתחיל מבראשית"…

הגשם ירד על בקעת יבנאל,
דמעות מילאו את עיניי.

 

הגשם ירד על קברך.

זרי הפרחים יבשו.

הגשם ירד, ירד וישטוף הכל. יהפוך את האדמה הכבדה לבוץ.

הגשם יחלוף, בוא יבוא האביב, חום הקיץ. חלפה שנה.

"נקום מחר בבקר עם שיר חדש בלב".

נוח על משכבך בשלום יקירי.

 


דרור דגן – כפר תבור

את ההשראה שלי לצילום אני שואב בזמן הצעדות בשבילים החקלאיים – "שבילי איציק ", בכפר תבור, צעדה בטוסקנה של הגליל.
כאן אני מתחבר לטבע ולחקלאות – נוף ילדותי בכפר גנים.
החקלאות בכפר מחליפה צבעים וריח בהתאם לחלקי היום ועונות השנה. המחזוריות בחקלאות מחריש, זריעה, עד קציר וקמילה וחוזר חלילה מקבילה למחזור חיינו.
את צעדי הראשונים בצילום עם מצלמת הטלפון הסלולרי אני עושה במועדון הצלמים כפנסיונר בראשית דרכו. פה קיבלתי את הבסיס, את הדרך, את הכיוון והמשיכה לצילום.
הצילום שבחרתי, מבט של רגע, שיש בו שילוב בין עבר והווה ומבט אל העתיד. המבט מייצג את המחזוריות בטבע.


טובה כהן – כפר תבור

לאהוב דרך הרגליים. לאהוב דרך העיניים, להלך בין השבילים הפרחים והנחלים.
השביל הזה מתחיל כאן, בין סניף בנק למעיין, בין ברושים מיתמרים לשיבלים נעות ברוח, והר תבור אחד, איתן יציב וגאוותן, ניצב, חולש על הכפר.
השביל סלול ומסומן, השביל הזה מתחיל כאן


יוסי מעוז – גבעת אבני

יוסי מעוז גבעת אבני

להיות שייך-  זה להתחיל במסע אל האור אשר באופק,  לחפש דלת אשר תפתח בפני את האור שיופיע.
ההשתקפות –  היא כמו להביט במראה  אשר צופנת סודות נסתרים.  מחפשים אנו את הגלוי שבה.
על מנת להסתכל היטב במראה,  אני מנסה לצאת מתוך התמונה.


יפה כפיר –  כפר תבור

את תחושת השייכות החזקה ביותר אנו מקבלים, בדרך כלל, במשפחה.
יש משהו בקשר דם שלא ניתן להגדרה. קוראים לזה – אהבה, מחויבות…

הצורך להשתייך חזק מאתנו. זה הרצון העז להיות חלק ממשהו גדול מאתנו. להיות בנים וממשיכי הדרך. להיות הורים, להעניק חיים, וכשבאים הנכדים – נוצרת בנו תחושה מאד גדולה של משמעות וטעם לחיינו.
זה לא קורה מיד – ולא קורה תמיד. יש מורדות ויש גם מעלות.
אבל – תחושת השייכות במשפחה היא חזקה מכל: כולנו מייחלים לה והיא נותנת טעם לחיינו .

בצילומים שלי: סבא, נכד, אם ובת.


ליאורה כהן- כפר תבור ליאורה כהן כפר תבור

מחזור החיים של השקדים:  נטיעת שורשים וצמיחה, לבלוב, ניצנים ופריחה,
מטע שופע של פירות האדמה.
התמזגות הנוף עם גוף ונשמה היא עובדה הכרחית להמשך הדורות, אותה יש לשמר במסירות.
"כי האדם עץ השדה".

גם האדם כמו העץ זקוק לחום ואהבה לטיפוח והשקעה. זוהי דרכו של העולם.


מוטי שלף – שדמות דבורה

האם אנחנו חכמים יותר מהעורבים ?
העורב הוא עוף מרתק מטבע ברייתו: אינטליגנטי, סקרן ובעל זיכרון חזק, בעיקר למי שפוגע בגוזליו.
גם אני סקרן ועף עם הצילום למקומות חדשים שמעניינים אותי, גם לי חשובה המשפחה וצאצאיה.
במהלך השנה במועדון הצילום בכפר תבור נחשפנו לטכניקות צילום שונות ולתוכנות עיבוד, אשר גרמו לי להשקיע שעות רבות בניסוי  וגילוי. כך אני יכול לפרוס כנפיים ולעוף לכל מקום אשר אבחר.


מוניקה גורן – כפר תבור

"להיות שייך הרגשה של להיות חלק ממשהו גדול ממני –
אויר, מים, שמש, צמחייה…
יסודות הקיום…
כשאני חושבת על שייכות אני רואה בעיניי
מעגלים מעגלים בצבעים שונים ומשתנים,
בחפיפה חלקית, חלקם נוגעים קלות,
חלקם חופפים כמעט בשלמות
בתנועות ריקוד דינמיות מהפרט לסובב,
ליקירים, לסביבה, לעולם וליקום דרך מעגלי קירבה, למידה, חווייה ועניין המתהווים ומשתנים לאורך חיינו


נעמי שחר – קיבוץ גזית

נעמי שחר גזית
להיות שייכת עבורי זה להיות חלק מהוויה –
להיות חלק מחוויה.
להגיע לגן, מקום עבודתי, ולהתקבל בחיבוקים ואהבה.
להיות חלק מרגעים של תמימות מרגשת.
להיות חלק מצמיחה, התפתחות.
להיות שותפה לגילויי עצמאות.
להיות במקום בו נוצרים קשרים.
לקחת חלק.
להיות שם.

רונית חומט – כפר תבור

שלושה דורות עם חיבוק חיוך ואהבה – ללא מילים.
רונית – הסבתא ואם המשפחה מוקפת בצילומים של (חלק מ..) דור ההמשך .
אושר נקי.


רותי שריר – כפר תבור

הייתי ילדה בחיפה במלחמת העולם.
הייתי ילדה גם במלחמת השחרור.
הייתי חיילת במלחמת סיני. שניים מחברי לגרעין נהרגו בה.
הייתי  רעיה במלחמת ששת הימים. אישי נלחם בה.
הייתי   רעיה ואם  במלחמת יום כיפור. אישי שוב נלחם.
הייתי  רעיה ואם במלחמת לבנון הראשונה. אישי שוב נלחם.
הייתי אם לבן שנלחם בלבנון.
השנים חלפו ואני כבר סבתא לחייל ולנכדים  בדרך לצבא.
די לי…
אני אישה שוחרת שלום, חברה בתנועת נשים עושות שלום.
אני מייחלת לשלום…


שמואליק ינוביץ' – גבעת אבני

לפני 25 שנה טעמנו לראשונה טעמו של חו"ל. מאז, אנו מקפידים לתור את העולם לפחות פעם בשנה. מהחוג הארקטי בצפון ועד ארץ האש בדרום. מארץ השמש העולה במזרח ועד חופי האוקיאנוס השקט במערב.בכל מקום, אנו רוכשים למזכרת כוסית טקילה ועבודות יד מתוצרת מקומית.
בביתנו עשרות רבות של כוסיות כאלה.

גרגרי האורז והמסכה הצבעונית מסרי לנקה. צלחת רקועה ממרוקו, מברשת קני האורז מיפן ולטאת החרוזים מדרום אפריקה.
אנו מרגישים כאזרחי העולם הגדול אך תמיד שמחים לחזור אל בית חלומותינו  אשר בראש גבעה.


שייכות

אתה חושב שאתה לא שייך
אתה מרגיש שהעולם אותך שכח מזמן
אתה אומר  אסגור את הלב
אתה צוחק ונאנח
תוהה היכן ביתך נמצא
אתה לבד…
אבל –  אתה שייך.
כאילו אומר אני אי בודד
אבל אתה שייך:
לאימא ולאבא
לפרח וגינה, ואדמה, לשורש ולעץ.
שייך.
איש לא בודק, איש לא מחפש,
אך – אני שייך,
תמונה וצילום
ההוכחה.
לא מתאכזב, ומחייך, מאושר.
אני שייך, אני כאן!
יש בליבי צליל וצבעים
יש בתוכי
עולמות גלויים, עולמות חבויים
אני לא לבד, אני שייך לעצמי ולחיים!
ראו נא בצילום ובתמונה

טובה כהן מזרחי

 

יולי 05, 2019|

1 thought on “שייכות – התערוכה: מועדון הצלמים כפר תבור והסביבה, קיץ 2019

  1. רותי שריר 9 ביולי 2019 | 13:37 | הגב

    מרשים מאוד.
    האם תמונתה של גאולה צריכה להביע הסתכלות אל האופק?
    אם כן,אולי להוסיף כמה מילים

להגיב על רותי שריר לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *