מרתק לראות את בני האינת'ה, עומדים על רגל אחת: בסירות הקנו הקטנות הם חותרים בעזרת הרגל. לא ראיתי את שיטת החתירה הזו בשום מקום אחר.
הם – מצליחים לשמור על שווי המשקל, עומדים תמיד בחלק האחורי של הסירה. איזון מופלא. מרשים לעקוב אחרי הדייג לאורך זמן – וגם מעורר קנאה על השליטה בגוף, שווי המשקל והחיבור המושלם בין הגוף האנושי, הסירה, המים, המשוט והתנועה החלקה קדימה על המים.
הם שומרים על שווי משקל על רגל אחת – והרגל האחרת אוחזת בתנועת פיתול את המשוט – ודוחפת אותו אחורנית, בתנועה סיבובית.
זה נראה לא אפשרי – אבל זה אמיתי. לשיטת חתירה זו כמה סיבות: השרירים ברגליים חזקים משרירי הידים וקל יותר לחתור בהם. כך קל יותר לחתור למרחקים. שיטת החתירה הזו משחררת את הידיים למלאכות שונות – וגם ניתן לראות למרחקים גדולים יותר, להבחין בלהקות דגים רחוקות
הנשים – חותרות בנחת, בישיבה. יוצאות לשוק….
מאמר מרתק על החיים התרבות ההיסטוריה והשפעת התיירות על האגם באתר של גילי חסקין – אינלה לייק: שירת האגם הגווע
