ילדה הולכת לירושלים –חוה אלמו, בין אתיופיה לעמק המעיינות

 בסוף – קישורית: מרכז  גרמאצ'ין – תרבות ומורשת של יהדות אתיופיה בעמק המעיינות.
ספר יחזקאל  כד: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַתְכֶם.
BREAD_01_resize
לחם. חם משביע – נהדר!

זוהי כתבה שהפקתי בביתה של חוה שם התחילה את דרכה – בהיותה כבר אם ובעלת השכלה נרחבת – חוה המריאה גבוה מאז – היום היא מנהלת את מרכז תרבות יהודי אתיופיה בעמק המעינות- ראו את הקישורית בסוף הכתבה.

——————————————————————–

 חוה אלמו ואני ישבנו בביתה, עם ריח הלחם וניחוחות הקפה . שוחחנו.
ביתה של חווה אלמו בבשכונה יפה בבית שאן. צופה אל הגלעד..
כולי התפעלות מחוה, ממפעל חייה, משפחתה וכוח החיים אשר פורץ ממנה.

בהיותה ילדה קטנה בת 10, עשתה חוה מסע גדול, מסע לא יאומן. מאתיופיה – עד ירושלים. מסע אישי מאד רצוף כאב, פרידה וייסורים, פחדים, בריחה וסבל. מסע של הגשמת תחלום – לירושלים. מסע מונע בכח של תקווה ואמונה.
למבקרים בכפר האתיופי הקטנטן שהקימה בחצר ביתה היא מספרת איך הלכה.. ואיך הגיעה, ומה היה בדרך, ומהו החלום, ומה שברו, ואיך המציאות עולה על כל דמיון.

חוה אלמו, אשה יפת עיניים, זקופת קומה, עורה צח וכולה שופעת חן וצחוק וקסם – מספרת את הסיפור הלא יאמן של עליתה לארץ מאתיופיה. הבריחה בשקט מן הבית בעקבות אחיה ודודיה, כשהיתה ילדה. ילדה קטנה. הנדודים, החדשים בדרך הקשה, האכל והמים והפחד והקור.  הקשבתי, מרותקת, לא מאמינה.
משהו בלב שלי עונה כהד – ואני חושבת לי איך זה שכולנו, דור עולים ועוד אחד, כולנו הולכים בדרך כה קשה.
ואיך כשאנחנו כאן – חיים כל כך נורמלי, כאילו כאן הכל בסדר. כאילו כלום לא התרחש.

food_02_resize

הייתי שם בבית שאן – קצת כמו באתיופיה.
האכל: במיוחד הלחם. הקפה. התבשילים.
חוה מרחפת בין אורח לאורח, ומשפחתה שולחת לשולחן מן המטבח מעדנים למיניהם.
מזון פשוט, טעים מאד, אכל אמיתי. אכל של בית, עם טעם אפריקאי וצבעים עזים.

food_04_resize

היא מציגה בהרחבה את הפולקלור. המנהגים, והכלים מה שנשאר שם מאחור, חיים שלמים. איך הדליקו אש,

cofee_11_resize

איך ברכו את היולדת, איך הסבירו לחתן ולכלה מהות חיי המשפחה…..

folklor_07_resize

בעיקר נוגעת ללבי כמיהת הלב לירושלים. שם, רחוק באפריקה, אלפי שנים, יושבת קהילה של אנשים שחורים לובשים לבן – ומחכה לו, למשיח, שיבוא, שייקח אותם לירושלים.
וכשחוה,יועצת ארגונית ואם לשמונה ילדים ובוגרת מכון אדלר  מספרת על געגועים, על חלומות מקדש בירושלים – איך נפלו על הרצפה, נישקו את האספלט בשדה התעופה – אני חושבת איך ומה נהיה כאן כל הזמן הזה, בירושלים. ומבינה שזהו החלום – והמציאות שלנו במדינה היא הגשמה של החלום.
בטוב. וגם ברע. חלום שהתגשם – והמשיח כבר הגיע. ואלה הם חבלי הגאולה.

cofee_16_resize

חוה אלמו,אשת אשכולות ובת חיל –   חוה מנחה מוסמכת בתחום המשפחה, מאמנת אישית בנושאים קשורי חיים לנוכר, ועוסקת בחינוך. מגשרת חינוכית במועצה האזורית עמק המעיינות. . חוה למדה פסיכולוגיה בגישה אדלריינית במכון אדלר ועוסקת  בייעוץ ובהדרכה בתחום המשפחה


folklor_04_resize

 קישורית – ופרטי הביקור:
מרכז גרמאצ'ין – מרכז מורשת ליהדות אתיופיה – מייסודה של חוה אלמו.


folklor_09_resize

KASH_07_resize

כל הזכויות שמורות – יפה כפיר סימון

קובי משיח

גלילה לראש העמוד