מי אני

 לנוע – זו היא הבחירה שלי. לנשום אויר צלול ודלק מטוסים. ואנשים. תמיד עם אנשים. הסקרנות היא בשבילי הטוב שבסמים: המצלמה שלי תמיד אתי – היא כלי תקשורת.
————————-
תמיד אני לומדת  להקשיב. לכתוב. לתת ביטוי במצלמה  ובכתיבה לחלקים הכי יפים שיש לבני אדם בדרך – ולספר סיפור. 

במהלך השנים ניהלתי בית ספר וגם לימדתי ביולוגיה ולימודי ארץ ישראל. כיום אני מתמקדת בפרויקטים צילומיים ארוכי טווח, העוסקים בחייהם של אנשים בישראל וברחבי העולם. בין הפרויקטים שלי: החיים לאורך נהר הירדן, פינים מדברים עברית ו-אלמנות בהודו – מהדרה לשייכות, ועוד. אתם מוזמנים להכיר את הפרויקטים שלי בצילום.

החיים הביאו איתם שמחה גדולה, אך גם כאב עמוק. איבדתי את בעלי  השני, עמירם\ במחלה קשה, ואת בתי הצעירה, יעל, שנהרגה בפיגוע טרור בספטמבר 2003. איתי בתי הבכורה ומשפחתה – חמישה נכדים נפלאיםשבזכותם אני מחייכת ואוהבת ושמחה.

באחת־עשרה השנים האחרונות אני חיה בזוגיות חמה ומלאת שמחה עם בן זוגי, שמעון גדיש. אנחנו מאושרים יחד, כך שכנראה אנחנו עושים משהו נכון!

אני גם מארחת  ומטיילת פעילה בארגון "סרווס" ומשתתפת בפעילויות למען השלום שמובילה הקבוצה הישראלית שלנו. אני אוהבת לארח אנשים, לחלוק סיפורים ולעשות כמיטב יכולתי כדי שהעולם הקטן שלנו יהיה קצת יותר חם, קרוב ומחובר.