השורשים שלי

נשים צוחקות ביחד בין מינסק לוורשה: נחמה וחום נשי עוטפים אותי בתוך מסע אל צל המוות השואה והבריחה או – איך את נוסעת לבד? עם עמי את מדברת? מי עוזר לך?

בתוך מסע השרשים שלי – בחור נחמד קופץ לי מול המצלמה בקרקוב, העיר הכי יפה. חיי בנויים מרסיסים שמודבקים בדבק התשוקה לחיות . שנים רבות לא עסקתי כלל  ב"דור שני" – 

מה הכי מתחשק לך? פיצה? אושוויץ או אולי מכרות המלח? כך  קורא לי שלט על לשכת התיירות בקרקוב.  קרקוב על הדרך – צומת במסע שלי: אני סובבת לי בעיר הנהדרת

דובנו – היום זו אוקראינה. כאן נולד אבי, יחזקאל. פעם היו כאן יהודים…..  היום כנראה רק אני יהודיה בעיר. בדובנו ברחוב בערב רעש פתאומי: מולי פונדק או בית מרזח של

אני מגיעה למינסק בבלארוס והיא מדהימה ביופיה. מחר אחקור את הנושא היהודי – ובינתיים – המלון שלי מקסים. ירוק. יפה על רקע השמיים הכחולים עם עננים תמימים אשר ראו רואים

רוסיה, מינסק. אמי נולדה  שם -עד שבא הגרמני – לקח אותם למשרפות. אמי, נצלה בעור שיניה, יתומה. ברחה. התגלגלה במחנות, על פני יבשת נאורה וחסומה לה לילדה-פליטה שעולמה חרב. בארץ ישראל