
מיעוט בתוך מיעוט – מפגש אישי עם הנוצרים בירושלים
לפני שההרצאה מתחילה – ירושלים מזמנת מפגשים עם אנשים מכל קצוות כדור הארץ – אלה שעולים אליה לרגל – ואלה בחרו לחיות בה פרק זמן מסוים – או חיים שלמים. אנשים

לפני שההרצאה מתחילה – ירושלים מזמנת מפגשים עם אנשים מכל קצוות כדור הארץ – אלה שעולים אליה לרגל – ואלה בחרו לחיות בה פרק זמן מסוים – או חיים שלמים. אנשים
Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit. Nullam semper leo eget sapien ultrices vitae facilisis massa dictum. Fusce eu purus a urna accumsan luctus. Nullam sit amet nisi non
Lorem ipsum dolor sit amet, consectetur adipiscing elit. Nullam semper leo eget sapien ultrices vitae facilisis massa dictum. Fusce eu purus a urna accumsan luctus. Nullam sit amet nisi non

למה אני אוהבת את ירושלים? / יפה כפיר כי היא רבת פנים . היא מסחררת, מבלבלת את ההגיון, עיר רבת פנים. הרבה קדושה בירושלים, וכל הבא אליה לוקח בחשבון את

ניו זילנד ארץ רחוקה מן המציאות שלי: מקום מפלט לזמן מה מן המציאות הצפופה שלי. *** ההבטחות כולן כאן מתגשמות במציאות: ירוק. כחול. נקי. יפה. שליו. רגוע, בעיקר רגוע. זה כמו לחזור הביתה

ניו זילנד מחפשת זהות – אני שומעת בשיחות ומן הטקס בו נכחתי פעמיים. התושבים. כולם הגיעו. ענודים תגים של פרחי פרג אדומים. חמש וחצי בבוקר בטאמאראנוי -עיר קטנה באי הצפוני.

על אם הדרך בין קאיקורה לפיקטון יש מבנה קטן, כחול לבן. בפנים – אישה אחת מוכרת סרטנים. היא אלמנה, לבד. תמיד. שלט קטן מנציח את הבעל שהלך לעולמו, וגם מגף

נסעתי (בצפון האי הדרומי, אזור נלסון) בין בין מטעי תפוח: לא התאפקתי, צילום, ונגיסה, צילום, ונגיסה….. הנוף היה ניו זילנדי מאד, כזה שמבטיח ומקיים שלווה ושקט:שדות, בתים, ובעיקר שמים.

ג'והן וליאן: מבוגרים, מעל שבעים, בחווה: דרך עפר עולה הכביש הצדדי, ובית צנוע. ועזים. ליאן וג'והן חיים עם העזים: רוב הזמן הם בבית, לא יוצאים הרבה. הבית הוא חווה רחבת

הקאובוי שאוהב אותנו – למרגלות הטונגרירו ג'והן הוא מארח של HIT הטונגרירו-קרוסינג מכוסה ענן וגשם. רוחות חזקות מנשבות – ואנו מרגישים בבית. חוות בקר וכבשים – ואנשים

אני – לא קפצתי… זאת אומרת, עוד לא. הרעיון מנקר במוחי. נראה. הסבתא הזו – כן: היא כבר החליטה – אבל עוד מהססת קצת, ונורא נורא מתרגשת. אפשר להתחרט… אבל