יומן מסע

בלונדון – שם  נפגשנו על הגשר. פיטר (שם בדוי – קיבלתי רשותו לכתוב עליו ולפרסם את הצילומים). הוא – הומלס. אנכי עם המצלמה.***  הוא מצחצח נעלים לפרנסתו. אני בדרכי ל- TATE

בשנים האחרונות הפכו  האסירים בכלא באר שבע וקציני החינוך לחלק מחיי. אני יושבת עם הדיירים (זה שמם בחלק בתי הכלא). 30 גברים בבועה מנותקת – ואני. יהודים וערבים, חילוניים וחרדים,

השמיים מציירים ציור בתוך חלון.  בית, עם גינה, פשוט. יפה. כל כך יפה שלי נשבר הלב – אירלנד לובשת חג בשמש.  שתיתי תה. ילד בחולצה דקה ובסינר אפור הגיש לי תה, חלב

המסע שלי נוגע בצפון הכי רחוק"  איסלנד משיקה לחוג הקוטב הצפוני-  החוג הארקטי.  קו הרוחב 65 מעלות. הטבע האיסלנדי חשוף: אני בתוך חלום.  יקום ללא זיהום, כמו – כשאלוהים ברא

אני סובבת בברלין לבד: מה שמרשים אותי  הוא אי הסדר שכופים הצעירים על המראות בעיר:  הגרפיטי והקעקועים. מה שהיה טאבו בנעורי – היום הוא אמנות בזכות עצמה. בראשי המחשבות רצות:

ברלין משכה אותי בקסם: בבית – ריפרפתי בין סרטים ואתרים: הכל הבטיח רגש, צבע, אמנות, צילום, אופנה, חיים קלים, טובים… הכל תוסס ונע, זורם. המציאות בעיר הזאת עולה על כל

זה החלום: ללכת. על שתי רגלי – ובשבילי זו מתנה מיוחדת. ————————– קיץ כאן בקצה כדור הארץ, גשם לפרקים. שמיים וענן לבן.  ניו זילנד –  ארץ נפלאה: ללכת בה ברגל.