
צ'ילה פאטאגוניה – איש לבד מול קרחון גריי
יושב לבד מול הקרחון: חצי שנה הוא במסע בדרום אמריקה, עם אשתו… פגשנו בו מול קרחון גריי בפארק הלאומי טורס דל פאינה: מקום רחוק, נקי, הכי רחוק, הכי נקי שאפשרי. כשבאנו –
יושב לבד מול הקרחון: חצי שנה הוא במסע בדרום אמריקה, עם אשתו… פגשנו בו מול קרחון גריי בפארק הלאומי טורס דל פאינה: מקום רחוק, נקי, הכי רחוק, הכי נקי שאפשרי. כשבאנו –
כשהלב שלי רוצה ברזיל – הוא רוצה לסלבדור דה באהיה. סלבדור היא כל מה שברזיל יודעת להיות: יפה, תוססת ושמחה – ומקפיצה את הישבן בסמבה עליזה. היא עיר חופים וים:
שנים רבות נח כאן באתר שירו של פבלו נרודה – " מת באיטיות" שיר אהוב שהיה לי ציון דרך – וגם הפגיש אותי עם כמה חברים טובים שעד היום הם
טנגו טנגו מלטף אותי, הולם בי, מרגש אותי עד דמע. טנגו צובט את לבי עד בכי, תמיד שזור בתוך ריקוד, מרטיט את החושים. תמיד עצוב. תמיד – נשזר בחלומי להיות
טוב לרוץ ברוח, גבוה מעל הנהר, בתוך הסערה, על גשר ברוקלין בניו יורק. באחד הלילות, מאוחר מאד, חציתי את הגשר ברגל: היה שקט מאד וקר. קר יותר מכל אשר הורגלתי לו.
המפגש הזה יכול להיות בכל מקום על פני כדור הארץ. זה קרה בגואטמלה – לדרכי נקרו שני צעירים: סטודנטית צעירה מוולינגטון, ניו זילנד, ובחור חכם יפה ומרשים מגואטמלה סיטי. שניהם
סמוק צ'אמפיי – טרזן, שר הטבעות וסבתא יפה בגואטמלה שכחתי את בגד הים במיניבוס שהביא אותנו אל המערה. שעה כמעט נסענו בדרך חתחתים בוצית, מלאה מהמורות ואבנים בג'ונגל. עמדתי שם,
18.11.2014 – במקום גלויה – מליאון, ניקראגוואה: ליאון, בניקאראגוואה היא עיר ובה מוסד מיוחד במינו לשמירת הטבע, SONATI. ייסד אותו צעיר, איש ישראלי, שליח מטעם עצמו לעשות טוב בעולם, עם