לאגו ארחנטינו, פאטאגוניה, ארגנטינה: ארץ צהובה כחולה, מדבר ואגמים – בתוך הלובן צץ פתאום קרחון כחול, שקוף……….. פטגוניה מדברית ורחבת ידיים. מתוך ומכיפת הקרח הגדולה אשר בראש האנדים גולשות אצבעות
דרך המוות….. 66 ק"מ בירידה מדהימה… שני הצעירים ממולי קרנו מאושר. זה היה בארוחת הבקר במלון נאה, הדור, לה פאז, בוליביה. לא היתה לי שום תכנית, והניצוץ בעיניהם הדליק אותי. הקשבתי
בבקר כשהתאספו המטיילים לטיול לקוטפקסי כמעט התעלפתי: אף פעם לא הרגשתי כל כך מבוגרת. בני תשחורת, כולם רזים, כולם לובשים בגדי ספורט מדוגמים, כולם בשחור….. מודדים את האופניים ומקפצים למתוח
אי השמש באגם טיטיקקה, במרומי האנדים, רחוק ומנותק מכל מקום.הוא מקום מלא רוח – מסעיר את הדמיון… ואני, פרשתי מן התיירים אשר הגיע בסירה אתי- והתמזגתי לזמן מה עם התושבים: התארחתי,
התביישתי, וגם חששתי: עמדתי בכניסה לשוק ומיד ראיתי: אני האקסטרנחרה (הזרה) היחידה. כולם עם דם אינדיחנו, לא לבנים כל כך. אני בולטת כמו רמזור. במרכז השוק אזור האוכל, שם, ידעתי, טוב
ביקור מקסים ולא צפוי: מכרות המלח של מאראס. זה טוב לצלמים בשעות הערב. למאראס נקלעתי במקרה גמור: מישהו אמר למישהו שכדאי , ונסענו. טיפסנו ממגרש החניה של המפעל אל הברכות
צ'ינצ'רו בעמק הקדוש: כפר קטן, אידיאני, יושב גבוה בהרים. התיירים פוקדים אותו לרוב וזוהי פרנסת התושבים – ולנו – עונג צרוף. הכפר שוכן בגובה רב, כ- 3,800 מטר: מקנן מעל
יום באנדים, טוהר תכלת ומלים שותקות כי אין מילים מול הוד הטבע קצת מן היופי – הפארק הלאומי NAHUEL HUAPI, ברילוצ'ה, ארגנטינה עכשיו אני אשתוק. אתן לטבע לדבר. למים: למים
יושב לבד מול הקרחון: חצי שנה הוא במסע בדרום אמריקה, עם אשתו… פגשנו בו מול קרחון גריי בפארק הלאומי טורס דל פאינה: מקום רחוק, נקי, הכי רחוק, הכי נקי שאפשרי. כשבאנו –
כשהלב שלי רוצה ברזיל – הוא רוצה לסלבדור דה באהיה. סלבדור היא כל מה שברזיל יודעת להיות: יפה, תוססת ושמחה – ומקפיצה את הישבן בסמבה עליזה. היא עיר חופים וים:
שנים רבות נח כאן באתר שירו של פבלו נרודה – " מת באיטיות" שיר אהוב שהיה לי ציון דרך – וגם הפגיש אותי עם כמה חברים טובים שעד היום הם
טנגו טנגו מלטף אותי, הולם בי, מרגש אותי עד דמע. טנגו צובט את לבי עד בכי, תמיד שזור בתוך ריקוד, מרטיט את החושים. תמיד עצוב. תמיד – נשזר בחלומי להיות