דרום אמריקה

לאגו ארחנטינו, פאטאגוניה, ארגנטינה: ארץ צהובה כחולה, מדבר ואגמים –  בתוך הלובן צץ פתאום קרחון כחול, שקוף……….. פטגוניה מדברית ורחבת ידיים. מתוך ומכיפת הקרח הגדולה אשר בראש האנדים גולשות אצבעות

התביישתי, וגם חששתי: עמדתי בכניסה לשוק ומיד ראיתי: אני האקסטרנחרה (הזרה)  היחידה. כולם עם דם אינדיחנו, לא לבנים כל כך. אני בולטת כמו רמזור. במרכז השוק אזור האוכל, שם, ידעתי, טוב

ביקור מקסים ולא צפוי: מכרות המלח של מאראס. זה טוב לצלמים בשעות הערב. למאראס נקלעתי במקרה גמור: מישהו אמר למישהו שכדאי ,  ונסענו. טיפסנו ממגרש החניה של המפעל אל הברכות

 יושב לבד מול הקרחון: חצי שנה הוא במסע בדרום אמריקה, עם אשתו… פגשנו בו מול קרחון גריי בפארק הלאומי טורס דל פאינה: מקום רחוק, נקי, הכי רחוק, הכי נקי שאפשרי. כשבאנו –

כשהלב שלי רוצה ברזיל – הוא רוצה לסלבדור דה באהיה. סלבדור היא כל מה שברזיל יודעת להיות: יפה, תוססת ושמחה –  ומקפיצה את הישבן בסמבה עליזה. היא עיר חופים  וים:

גם אני אוהבת את  שירו של פבלו נרודה – " מת באיטיות"  לא העליתי בדעתי שפבלו נרודה גם הוא גבר בלי גבולות: הוא אנס אשה. דלה. טמילית. מנקה בתי שימוש.