ישראל

 השבוע אני חווה את פסחא ואת פסח בירושלים. הכל סואן, הרבה מאד קדושה בעיר. פסח, ברכת הכהנים המרגשת . וחוויה אחת שמאירה הכל כמו זרקור.  (הצילומים – מן הטקסים אשר חוויתי  בטקסים של

פסח השבוע – ואני עליתי להר הזיתים עם העולם לרגל: פסחא הנוצרי בירושלים. הם באו מקצוות  תבל – מפולין ובלגיה, צרפת ארצות הברית, הפיליפינים הודו ואפריקה. גם – ממצרים… זכר ליציאת

ספר יחזקאל  כד    וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן-הַגּוֹיִם, וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל-הָאֲרָצוֹת; וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-אַדְמַתְכֶם. חוה אלמו ואני ישבנו בביתה, עם ריח הלחם וניחוחות הקפה . שוחחנו. ביתה של חווה אלמו בבשכונה יפה

בקר רענן, לפני החום. ליד בית שאן, ליד שלוחות, ורשפים חפציבה ובית אלפא. בעמק המעיינות. מילים פשוטות עולות בדעתי. הן לא ברורות . מילים יפות ורחוקות מן החיים בירושלים.. מלים

פְּרִיחַת עֲצֵי הָאֲפַרְסֵק עַזָּה וּמְבַשֶּׂרֶת טוֹב: עָלִיתִי לַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן בעיצומו שֶׁל הָאָבִיב. נִשְׁטַפְתִּי בְּוָרֹד בּוֹהֵק, פּוֹרֵץ בְּכֹחַ. אִי אֶפְשָׁר לְהִתְעַלֵּם מַמְּנוּ. הָאָבִיב חָזַר. זְמַנִּים הוֹלְכִים, זְמַנִּים בָּאִים, מָה שֶׁהָיָה וּמָה

הר ליד ביתי. נמוך ורב פנים ורב צורה וצבע.  ההר בחלונות שלי. בחלומות שלי.  צנוע, אך  קובע את נוף. כשאני עומדת על ראשו אני גבוהה ומרחפת, יודעת שיש לאן ללכת, ויש תמיד לאן

הלכנו , חבורה של מטיילים, השכם בבקר, עם  עולי הרגל מיוון, מרוסיה ומיפו וירושלים בעקבות האיקונה של מריה: כל שנה בקיץ נושאים אותה מהמטוכיון של גת שמנים שמול כנסיית הקבר