אסיה

הלכנו , חבורה של מטיילים, השכם בבקר, עם  עולי הרגל מיוון, מרוסיה ומיפו וירושלים בעקבות האיקונה של מריה: כל שנה בקיץ נושאים אותה מהמטוכיון של גת שמנים שמול כנסיית הקבר

בנובמבר כל שנה – עולים ישראלים יוצאי אתיופיה לירושלים. צופים אל הר הבית, חולמים אל המקדש. גם אני הייתי שם.  התבוננתי בשינוי, במעבר, משם לכאן. לא יכולתי לשוחח עם האשה הזו

שמו חסן, הוא כבן ארבעים, והוא המתנה שלי במעבר לירושלים: חסן עשה הכל בדירתי החדשה, עם חיוך גדול, ויושר ומקצועיות. וכן, הוא פלשתינאי. כשאמר שביתו בכפר הפלשתיני בתיר – נזכרתי