
געגועים: מסע אישי לקרנבל המסכות בונציה
בין אשפוזים רופאים וטיפולים של אהובי – נסעתי לשבוע לאיטליה. היו ימים קשים – ואני רציתי לחזור אל מחוזות החלום: נסחפתי לעולם של קסם. היה יפה , קפוא וחלומי . תמיד אני רוצה לעוף מעבר
בין אשפוזים רופאים וטיפולים של אהובי – נסעתי לשבוע לאיטליה. היו ימים קשים – ואני רציתי לחזור אל מחוזות החלום: נסחפתי לעולם של קסם. היה יפה , קפוא וחלומי . תמיד אני רוצה לעוף מעבר
בחורף, שנת אלפייים וארבע עשרה, הזדמנתי לבוראנו בצפון איטליה: יצאתי לטייל, לראות את האי הקטן ולא ידעתי מה צפוי לי. ברגע שהנחתי כף רגלי על רציפי האבן, שאלתי – איך כל
אולי בפעם הבאה אשוט על ים כחול עם דייגי הטונה….. זה היה מפגש בלתי צפוי, וגם קצר מדי, בנמל של סירקוזה בסיציליה: נחשפתי לרגע אל עולם אחר, זר לי: עולמם של דייגי
בסיינה אין גורדי שחקים ואלומיניום. רק ברזל ואבן, הד לזמן עבר פועם במרצפות, הד עולה אל הקירות, אל פיתוחי האבן. זמן עבר הוא זמן הווה בסיינה. סיינה עיר גדולה, סואנת,
חמישה כפרים קטנים יושבים כבר דורות רבים על קו המים בתחתיתם של עמקים צרים מאד ועמוקים מאד. כבישים צרים ומפותלים יורדים אליהם מן הדרך הראשית העוברת גבוה, למעלה למעלה מצגת
לקרנבל הבובות הענקיות בוורונה באתי לדעת כלום מראש – אפילו לא שמעתי עליו מקודם. מיד אהבתי את קהל הצופים, ואת הססגוניות: המוסיקה והצבעים שיגעו אותי… הקליקו וראו נא את הסרט, כמה
איטליה שטופת קרנבלים בחורף. אחד המסעירים בהם הוא קרנבל התפוזים באיבראה. יש לו מסורת עתיקה של הגנה על נשים: זה קרנבל שראשיתו מזמן, בראשיתה של המאה השתים עשרה. שמה היה
הוא בוגר האקדמיה האיטלקית לפלפלים, כך אמר לי , עיניו צוחקות אבל פניו רציניים מאד. החיוך שלו גדול וחם אבל נקי מבדיחות הדעת. הוא צוחק עלי? תהיתי, אך הוא חזר: