שנים חלמתי לחזות בשמש מאירה בשעת חצות. פשוט נסעתי -הכי רחוק, רחוק, אל קצה כדור הארץ, אל בודו (Bodø ), עיירה קטנה בצפון נורבגיה. בודו זה כמעט הכי צפון שאנשים גרים: צפונה לקו הרוחב
נורווגיה אפורה ורטובה – ולי היא מאירה פנים. שמחה ברטיבות, בקור. יש לי החלטה פנימית לשמוח. הקור והאפור יוצרים יוצר לי חוויה נורווגית משלי. מבט על פיורד כחול כהה, שמים