יומן מסע

700 מדרגות – הר קדוש ולמרגלותיו מקדש עם הרבה NATS – רוחות שמגשימות משאלות. הר אגדי מרחף בין שמיים וארץ, וממולו – אגדה מודרנית: מלון מפואר של הממשלה לשועי הארץ,

סיד וזהב – זו הכותרת שלי למקדשים של מאנדאלי: יער של פגודות ואנשים שמקדישים להן את חייהם. רובן צבועות לבן… ויש הרבה זהב – ראיתי איש אחד שמצא עבודה שלא

אוטובוס לילה מיאנגון לאינלה – לייק* 18 שעות באוטובוס, רובן בחשכה: הדרך עמוסה באופנים עגלות ואנשים, והצופר עובד בלי הרף… בהכרה מלאה בחרתי – לא לטוס אלא לנסוע, באוטובוס מקומי,

 מיאנמר – בעינים שלי – הכל אחרת על מה ששונה ולא מוכר, לפעמים מוזר ולפעמים צובט את הלב. על מה שמוזר בעיני: אבל – אולי אני המוזרה? לכל מקום אליו

 מיאנמר שלי – מלים וצילומים: שלושה שבועות במיאנמר – ( מיאנמר היא בורמה, השם שהבריטים נתנו לה בתקופת שלטונם כאן, עד 1948).   מלים אלה נכתבו בביקורי הראשון במיאנמר – נובמבר

עולם שלישי עני – ובמפגש: תבוסה, ולפעמים רצון לברוח חזרה אל העולם שלי בדרך בה בחרתי לטייל, לאט וכדרך התרמילאים – אינני מבודדת מן המציאות על ידי חלונות האוטובוסים ומדריכי

אינלה לייק – INLE LAKE, בעיני – המקום הכי יפה במיאנמר: מקום לצלמים ואוהבי היופי, שונה בבוקר, בערב, עשיר בפינות ושכיות חמדה של נוף ואנשים. מקום לחזור אליו.

במאנדאלי היא הלכה לידי. חייכה אלי,  ביקשה לעזור לי לשאת את התיק, לשאת את המצלמה הכבדה… אולי לגעת בעולם אחר, רחוק משלה. היא אהבה את הצילום הזה. גם אני אוהבת אותו