איך יצאתי למסע צילום אישי –  האלמנות של הודו ואני
"לאלמנות צריך לארגן טיולים בנפרד. לא נעים להן בחברת הזוגות הנשואים – ולמה להקשות עליהן? וגם לזוגות לא נעים בחברת האלמנות… עדיף להן להיות בטיולים מאורגנים – בקבוצות של אלמנות כמוהן"… את המילים האלה בדיוק שמעתי בכפר תבור,  מפי אשה מן השורה. שכנה של חברה. אני שחוויתי נישואים , וגירושים, ופרק ב בנישואים שניים, ואלמנות,  […]
באגאן במיאנמאר – אני צופה אל השקיעה מול  מקדשי זהב
באגאן  במיאנמאר – נמצאת על גדות נהר אירוואדי, רחוק צפונה מינגון וקצת יותר קרוב  לעיר היפהפיה – מנדליי.  אתר היסטורי מן העשירים בדרום-מזרח אסיה. בבאגאן "אוסף" ענק  פגודות, סטופות ומקדשים עתיקים-   בהם למעלה מאלפיים פגודות שלמות, לא פגועות. המקדשים, האנשים.  הכל שונה ומיוחד, יפה באופן לא קונבנציונאלי. עולם אחר. הארכיטקטורה – עוצרת נשימה. אני עומדת שם, עיניים […]
ילדה אחת.  אני רוצה לחזור לשם, לרישיקש, בשבילה.
לא שאלתי לשמה. זה היה מפגש קצר מאד. נפגשנו בהודו, ברישיקש, בתוך העיר, על השביל המקביל למי נהר הגאנגס הזורם בעוז. זה האזור שבו נהר הגאנגס פורץ מתוך הרי ההימליה אל המישור. רישיקש היא עיר קדושה להינדואיזם ומרכז לעלייה לרגל, ולטבילה במי הגאנגס. לכן – ישנה שם פרנסה לרוב – תעשיה גדולה של מזכרות, לינה, לימוד […]
רצה ברוח – גשר ברוקלין בניו יורק.
טוב לרוץ ברוח, גבוה מעל הנהר, בתוך הסערה, על גשר ברוקלין בניו יורק. באחד הלילות, מאוחר מאד, חציתי את הגשר ברגל: היה שקט מאד וקר. קר יותר מכל אשר הורגלתי לו. הקור חתך כמו סכינים את הרגליים: חשתי עירומה וחשופה לרוח, קפאתי מקור. רצתי מול הרוח במהירות.  היה חשוך. אורות הכרך, כמו יהלומים זכים בתוך שמיים […]
געגועים: מסע אישי לקרנבל המסכות בונציה
בין אשפוזים רופאים וטיפולים של אהובי – נסעתי לשבוע לאיטליה. היו ימים קשים – ואני רציתי לחזור  אל מחוזות החלום: נסחפתי לעולם של קסם. היה יפה , קפוא  וחלומי .  תמיד אני רוצה לעוף מעבר למציאות, רצוי עם מסכה ססגונית ונהדרת: לחגוג את חיים – דווקא כשקר בחוץ. לי ימי החורף  הם זמן געגועים:  ימים של התפרקות ובכי – צרוף כל השברים למשהו חדש. […]
לונדון בעין הפרטית שלי. אוקיינוס של מראות.
לונדון היא כמו אוקיינוס, כזה שקל לשחות בו. אני אוהבת לשוטט בעיר הזו, ללכת וללכת וללכת. המראות מתחלפים, ויפים תמיד. רובע מתחלף ברובע, בשכונה, רחוב אחר רחוב.. . בלונדון יש ענין בכל פינה, הלב תמיד רוצה שם עוד קצת, עוד קצת. היא לא נגמרת. לונדון היא עיר גדולה בכל המובנים. יש בה הפתעה בכל פינה, […]
ברלין – מבט אישי אל עיר פלאות נוצצת.
ברלין משכה אותי בקסם: בבית – ריפרפתי בין סרטים ואתרים: הכל הבטיח רגש, צבע, אמנות, צילום, אופנה, חיים קלים, טובים… הכל תוסס ונע, זורם. המציאות בעיר הזאת עולה על כל ההבטחות. אכן – אני רואה כאן שלל צבעים, אורות. צילום ואמנות, אופנה, חיים קלים, טובים. חיים שקטים בלי מלחמות. העיר יפה ומצטלמת נהדר. ברלין – לקחתי […]
לבדי עם העולים לרגל בסנטיאגו דה קומפוסטלה, צפון ספרד
סוף הדרך, סוף האדמה: מסע אישי לגמרי לסנטיאגו דה קונפוסטלה באופן לא צפוי מצאתי את עצמי לבד, עם זמן פנוי בצפון ספרד. קניתי כרטיס לאוטובוס – ונסעתי. יום תמים נסעתי לסנטיאגו דה קומפוסטלה. לבדי. זה היה חלום ישן שבא זמנו להתגשם. עשר שעות נסעתי , מניחה לנופים לחלוף על פני, לא מתכננת כלום. פני לסנטיאגו. העיר […]
חיים נוגעים בחיי. מפגש על הגשר – בזכות המצלמה.
בלונדון – שם  נפגשנו על הגשר. פיטר (שם בדוי – קיבלתי רשותו לכתוב עליו ולפרסם את הצילומים). הוא – הומלס. אנכי עם המצלמה.***  הוא מצחצח נעלים לפרנסתו. אני בדרכי ל- TATE MODERN – מוזיאון. תערוכות צילום. שוחחנו. בלילה הוא ישן בתוך קרטון גדול, ליד הפסל SEVEN AGES OF MEN, שמתייחס, כך האיש מסביר לי, להצגה "כטוב בעיניכם"  […]
בטיבט הרגשתי – רוח ואנרגיה חזקה: הצצה שמבקשת  – עוד.
לטיבט הגעתי בזכות המקרה המוצלח – כדרכי. במשרדו של סוכן נסיעות בקאטמאנדו/נפאל ראיתי מודעה על טיול לטיבט – שילמתי ויצאתי עם קבוצה לדרך. היתה זו חויה עזה, בלתי נשכחת. כאן – מעט מכל אשר חוויתי שם: זה מתחיל בחפצים: חפצי הפולחן יפים בעיני, מושכים את ליבי. נרות השמן נוגעים ללבי – פשוטים כמו בימי אבותינו – שמן ופתילות […]
גלויה מן הצפון: איסלנד בעיניים שלי – עם 19 צילומים.
המסע שלי נוגע בצפון הכי רחוק"  איסלנד משיקה לחוג הקוטב הצפוני-  החוג הארקטי.  קו הרוחב 65 מעלות. הטבע האיסלנדי חשוף: אני בתוך חלום.  יקום ללא זיהום, כמו – כשאלוהים ברא את העולם. מים אדמה שמים. מעט אדם: קומץ תושבים חי בקור של איסלנד. סבבנו את האי – וגם  חדרנו אל  שמורות הטבע הגדולות בעומק : […]
מינסק – העיר שהיא מקור חיי. חיי אמי ומשפחתה שלא נותר ממנה זכר.
מינסק היא העיר שבה נוצרו חיי. אמי. אמה. אני. בנותי ונכדותי ונכדי.  . חיי נטועים במינסק בבלארוס . למסע הזה הגעתי  חפה מכל ידע. לא למדתי, לא התכוננתי. לא חפרתי ברשומות. לא באתי לחפש עקבות, וודאי שלא רכוש. המטרה שלי ברורה. עקבות הורי. לנשום את האויר במולדת שלהם. להיות. ובעיקר – להרגיש. בתרמילי רק שני צילומים […]

שתפו Share

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest

כל הזכויות שמורות – יפה כפיר סימון

קובי משיח 

גלילה לראש העמוד