איך יצאתי למסע צילום אישי –  האלמנות של הודו ואני
"לאלמנות צריך לארגן טיולים בנפרד. לא נעים להן בחברת הזוגות הנשואים – ולמה להקשות עליהן? וגם לזוגות לא נעים בחברת האלמנות… עדיף להן להיות בטיולים מאורגנים – בקבוצות של אלמנות כמוהן"… את המילים האלה בדיוק שמעתי בכפר תבור,  מפי אשה מן השורה. שכנה של חברה. אני שחוויתי נישואים , וגירושים, ופרק ב בנישואים שניים, ואלמנות,  […]
געגועים: מסע אישי לקרנבל המסכות בונציה
בין אשפוזים רופאים וטיפולים של אהובי – נסעתי לשבוע לאיטליה. היו ימים קשים – ואני רציתי לחזור  אל מחוזות החלום: נסחפתי לעולם של קסם. היה יפה , קפוא  וחלומי .  תמיד אני רוצה לעוף מעבר למציאות, רצוי עם מסכה ססגונית ונהדרת: לחגוג את חיים – דווקא כשקר בחוץ. לי ימי החורף  הם זמן געגועים:  ימים של התפרקות ובכי – צרוף כל השברים למשהו חדש. […]
ברלין – מבט אישי אל עיר פלאות נוצצת.
ברלין משכה אותי בקסם: בבית – ריפרפתי בין סרטים ואתרים: הכל הבטיח רגש, צבע, אמנות, צילום, אופנה, חיים קלים, טובים… הכל תוסס ונע, זורם. המציאות בעיר הזאת עולה על כל ההבטחות. אכן – אני רואה כאן שלל צבעים, אורות. צילום ואמנות, אופנה, חיים קלים, טובים. חיים שקטים בלי מלחמות. העיר יפה ומצטלמת נהדר. ברלין – לקחתי […]
בלי פחד : אשה אחת הולכת בעקבות מריה – לירושלים
אשה הולכת בעקבות מריה – לאורך כביש 6. אני מן הספקנים. אני מגחכת לעצמי כשאומרים לי: שום דבר לא קורה במקרה. אני יודעת שיש שם אלוהים למעלה והוא נשגב מבינתי, אבל איני חושבת שיש יד מכוונת לאירועים הקטנים והגדולים של החיים הפרטיים שלי, לטוב, וגם לרע. אבל, לפעמים, בכל זאת, האירועים מזמינים אותי לחשוב ולהרגיש […]
בטיבט הרגשתי – רוח ואנרגיה חזקה: הצצה שמבקשת  – עוד.
לטיבט הגעתי בזכות המקרה המוצלח – כדרכי. במשרדו של סוכן נסיעות בקאטמאנדו/נפאל ראיתי מודעה על טיול לטיבט – שילמתי ויצאתי עם קבוצה לדרך. היתה זו חויה עזה, בלתי נשכחת. כאן – מעט מכל אשר חוויתי שם: זה מתחיל בחפצים: חפצי הפולחן יפים בעיני, מושכים את ליבי. נרות השמן נוגעים ללבי – פשוטים כמו בימי אבותינו – שמן ופתילות […]
לונדון בעין הפרטית שלי. אוקיינוס של מראות.
לונדון היא כמו אוקיינוס, כזה שקל לשחות בו. אני אוהבת לשוטט בעיר הזו, ללכת וללכת וללכת. המראות מתחלפים, ויפים תמיד. רובע מתחלף ברובע, בשכונה, רחוב אחר רחוב.. . בלונדון יש ענין בכל פינה, הלב תמיד רוצה שם עוד קצת, עוד קצת. היא לא נגמרת. לונדון היא עיר גדולה בכל המובנים. יש בה הפתעה בכל פינה, […]
באגאן במיאנמאר – אני צופה אל השקיעה מול  מקדשי זהב
באגאן  במיאנמאר – נמצאת על גדות נהר אירוואדי, רחוק צפונה מינגון וקצת יותר קרוב  לעיר היפהפיה – מנדליי.  אתר היסטורי מן העשירים בדרום-מזרח אסיה. בבאגאן "אוסף" ענק  פגודות, סטופות ומקדשים עתיקים-   בהם למעלה מאלפיים פגודות שלמות, לא פגועות. המקדשים, האנשים.  הכל שונה ומיוחד, יפה באופן לא קונבנציונאלי. עולם אחר. הארכיטקטורה – עוצרת נשימה. אני עומדת שם, עיניים […]
חיים נוגעים בחיי. מפגש על הגשר – בזכות המצלמה.
בלונדון – שם  נפגשנו על הגשר. פיטר (שם בדוי – קיבלתי רשותו לכתוב עליו ולפרסם את הצילומים). הוא – הומלס. אנכי עם המצלמה.***  הוא מצחצח נעלים לפרנסתו. אני בדרכי ל- TATE MODERN – מוזיאון. תערוכות צילום. שוחחנו. בלילה הוא ישן בתוך קרטון גדול, ליד הפסל SEVEN AGES OF MEN, שמתייחס, כך האיש מסביר לי, להצגה "כטוב בעיניכם"  […]
ואראנאסי – ההלם, מבט ראשון.
בראשיתו   של דבר בהגיעי לואראנאסי, העיר  הטילה עלי אימה.  אחרי ביקור ועוד ביקור –  רציתי רק להישאר. רציתי עוד. היה קשה. מראש ידעתי. גם עונת השנה לא התאימה  – אך לי היה ברור: חם לוהט,  על ואראנאסי אינני מוותרת. למרות כל הקשיים. ובעיקר – למרות הריח והחום. במונית הממוזגת נעתי משדה התעופה אל תוך העיר העתיקה. האוויר בער, […]
ילדה אחת.  אני רוצה לחזור לשם, לרישיקש, בשבילה.
לא שאלתי לשמה. זה היה מפגש קצר מאד. נפגשנו בהודו, ברישיקש, בתוך העיר, על השביל המקביל למי נהר הגאנגס הזורם בעוז. זה האזור שבו נהר הגאנגס פורץ מתוך הרי ההימליה אל המישור. רישיקש היא עיר קדושה להינדואיזם ומרכז לעלייה לרגל, ולטבילה במי הגאנגס. לכן – ישנה שם פרנסה לרוב – תעשיה גדולה של מזכרות, לינה, לימוד […]
לבדי עם העולים לרגל בסנטיאגו דה קומפוסטלה, צפון ספרד
סוף הדרך, סוף האדמה: מסע אישי לגמרי לסנטיאגו דה קונפוסטלה באופן לא צפוי מצאתי את עצמי לבד, עם זמן פנוי בצפון ספרד. קניתי כרטיס לאוטובוס – ונסעתי. יום תמים נסעתי לסנטיאגו דה קומפוסטלה. לבדי. זה היה חלום ישן שבא זמנו להתגשם. עשר שעות נסעתי , מניחה לנופים לחלוף על פני, לא מתכננת כלום. פני לסנטיאגו. העיר […]
מסע אישי – אני בדרך המוות בבוליביה
דרך המוות…..  66 ק"מ בירידה מדהימה…  שני הצעירים ממולי קרנו מאושר. זה היה בארוחת הבקר במלון נאה, הדור, לה פאז, בוליביה. לא היתה לי שום תכנית, והניצוץ בעיניהם הדליק אותי. הקשבתי טוב, בתשומת לב רבה, וחשתי באדרנלין זורם מהם אלי. הוא – קשוח. היא רכה. בני עשרים ושש, בירח דבש.  הם מאוסטרליה, אדלייד.  שניהם מספרים לי יחד ובהתרגשות […]

שתפו Share

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב pinterest

כל הזכויות שמורות – יפה כפיר סימון

קובי משיח 

גלילה לראש העמוד