"לאלמנות צריך לארגן טיולים בנפרד. לא נעים להן בחברת הזוגות הנשואים – ולמה להקשות עליהן? וגם לזוגות לא נעים בחברת האלמנות… עדיף להן להיות בטיולים מאורגנים – בקבוצות של אלמנות כמוהן"… את המילים האלה בדיוק שמעתי בכפר תבור, מפי אשה מן השורה. שכנה של חברה. אני שחוויתי נישואים , וגירושים, ופרק ב בנישואים שניים, ואלמנות, […]
באגאן במיאנמאר – נמצאת על גדות נהר אירוואדי, רחוק צפונה מינגון וקצת יותר קרוב לעיר היפהפיה – מנדליי. אתר היסטורי מן העשירים בדרום-מזרח אסיה. בבאגאן "אוסף" ענק פגודות, סטופות ומקדשים עתיקים- בהם למעלה מאלפיים פגודות שלמות, לא פגועות. המקדשים, האנשים. הכל שונה ומיוחד, יפה באופן לא קונבנציונאלי. עולם אחר. הארכיטקטורה – עוצרת נשימה. אני עומדת שם, עיניים […]
לא שאלתי לשמה. זה היה מפגש קצר מאד. נפגשנו בהודו, ברישיקש, בתוך העיר, על השביל המקביל למי נהר הגאנגס הזורם בעוז. זה האזור שבו נהר הגאנגס פורץ מתוך הרי ההימליה אל המישור. רישיקש היא עיר קדושה להינדואיזם ומרכז לעלייה לרגל, ולטבילה במי הגאנגס. לכן – ישנה שם פרנסה לרוב – תעשיה גדולה של מזכרות, לינה, לימוד […]
טוב לרוץ ברוח, גבוה מעל הנהר, בתוך הסערה, על גשר ברוקלין בניו יורק. באחד הלילות, מאוחר מאד, חציתי את הגשר ברגל: היה שקט מאד וקר. קר יותר מכל אשר הורגלתי לו. הקור חתך כמו סכינים את הרגליים: חשתי עירומה וחשופה לרוח, קפאתי מקור. רצתי מול הרוח במהירות. היה חשוך. אורות הכרך, כמו יהלומים זכים בתוך שמיים […]
בין אשפוזים רופאים וטיפולים של אהובי – נסעתי לשבוע לאיטליה. היו ימים קשים – ואני רציתי לחזור אל מחוזות החלום: נסחפתי לעולם של קסם. היה יפה , קפוא וחלומי . תמיד אני רוצה לעוף מעבר למציאות, רצוי עם מסכה ססגונית ונהדרת: לחגוג את חיים – דווקא כשקר בחוץ. לי ימי החורף הם זמן געגועים: ימים של התפרקות ובכי – צרוף כל השברים למשהו חדש. […]
ברלין משכה אותי בקסם: בבית – ריפרפתי בין סרטים ואתרים: הכל הבטיח רגש, צבע, אמנות, צילום, אופנה, חיים קלים, טובים… הכל תוסס ונע, זורם. המציאות בעיר הזאת עולה על כל ההבטחות. אכן – אני רואה כאן שלל צבעים, אורות. צילום ואמנות, אופנה, חיים קלים, טובים. חיים שקטים בלי מלחמות. העיר יפה ומצטלמת נהדר. ברלין – לקחתי […]
סוף הדרך, סוף האדמה: מסע אישי לגמרי לסנטיאגו דה קונפוסטלה באופן לא צפוי מצאתי את עצמי לבד, עם זמן פנוי בצפון ספרד. קניתי כרטיס לאוטובוס – ונסעתי. יום תמים נסעתי לסנטיאגו דה קומפוסטלה. לבדי. זה היה חלום ישן שבא זמנו להתגשם. עשר שעות נסעתי , מניחה לנופים לחלוף על פני, לא מתכננת כלום. פני לסנטיאגו. העיר […]
בלונדון – שם נפגשנו על הגשר. פיטר (שם בדוי – קיבלתי רשותו לכתוב עליו ולפרסם את הצילומים). הוא – הומלס. אנכי עם המצלמה.*** הוא מצחצח נעלים לפרנסתו. אני בדרכי ל- TATE MODERN – מוזיאון. תערוכות צילום. שוחחנו. בלילה הוא ישן בתוך קרטון גדול, ליד הפסל SEVEN AGES OF MEN, שמתייחס, כך האיש מסביר לי, להצגה "כטוב בעיניכם" […]
לטיבט הגעתי בזכות המקרה המוצלח – כדרכי. במשרדו של סוכן נסיעות בקאטמאנדו/נפאל ראיתי מודעה על טיול לטיבט – שילמתי ויצאתי עם קבוצה לדרך. היתה זו חויה עזה, בלתי נשכחת. כאן – מעט מכל אשר חוויתי שם: זה מתחיל בחפצים: חפצי הפולחן יפים בעיני, מושכים את ליבי. נרות השמן נוגעים ללבי – פשוטים כמו בימי אבותינו – שמן ופתילות […]
מינסק היא העיר שבה נוצרו חיי. אמי. אמה. אני. בנותי ונכדותי ונכדי. . חיי נטועים במינסק בבלארוס . למסע הזה הגעתי חפה מכל ידע. לא למדתי, לא התכוננתי. לא חפרתי ברשומות. לא באתי לחפש עקבות, וודאי שלא רכוש. המטרה שלי ברורה. עקבות הורי. לנשום את האויר במולדת שלהם. להיות. ובעיקר – להרגיש. בתרמילי רק שני צילומים […]
