הודו

לצלם עם משמעות, להביא טוב, לאהוב. האלמנות של הודו ואני

"לאלמנות צריך לארגן טיולים בנפרד. לא נעים להן בחברת הזוגות הנשואים – ולמה להקשות עליהן? וגם לזוגות לא נעים בחברת האלמנות… עדיף להן להיות בטיולים מאורגנים – בקבוצות של אלמנות כמוהן"… את המילים האלה בדיוק שמעתי בכפר תבור,  מפי אשה מן השורה. שכנה של חברה. אני שחוויתי נישואים , וגירושים, ופרק ב בנישואים שניים, ואלמנות,  […]

ואראנאסי – ההלם, מבט ראשון.

בראשיתו   של דבר בהגיעי לואראנאסי, העיר  הטילה עלי אימה.  אחרי ביקור ועוד ביקור –  רציתי רק להישאר. רציתי עוד. היה קשה. מראש ידעתי. גם עונת השנה לא התאימה  – אך לי היה ברור: חם לוהט,  על ואראנאסי אינני מוותרת. למרות כל הקשיים. ובעיקר – למרות הריח והחום. במונית הממוזגת נעתי משדה התעופה אל תוך העיר העתיקה. האוויר בער, […]

פוג'ה, ואראנאסי – אני מאד נסחפת

בערב – פוג'ה. זהו טקס אש וצילצולי פעמונים –  ברכות, תפילה – והיטהרות. טקס הודיה לאמא גאנגא. האנרגיה ממלאת את האויר.. כלי פולחן פזורים על הבמות אל מול המים: בחור צעיר על כל במה – מנהל את התפילה: הוא ברהאמין. תמיד. חסון, אתלט, עם ציצת שיער יפה וארוכה מקופלת וצמודה לקדקדו. הוא בן הכת העליונה. […]

ואראנאסי. אני נפרדת – כבר רוצה לחזור

פרידה מואראנאסי. את מריה פגשתי "BROWN BREAD", בית קפה הזוי לחלוטין, מיזוג אויר ולחם כפרי וקפוצ'ינו אמיתי בתוך הסמטאות של העיר העתיקה ב-  VARANASI. טיילנו יחד, שתי נשים משני קצוות הזמן – הצעירה והבוגרת.  בלי מחסומים. היה נפלא. מריה ונהג הריקשה ראשם. אני – כעסתי עליו כי בקש מחיר מופרז, והוא -לא הניח לי, עד […]

ואראנאסי – מול גוויות המתים הנשרפות באש.

אל הגהאת שבה שורפים את המתים. השכם בבקר הגאנגה עטופה זהב, המים נוצצים באור השמש הזורחת. סירות חוצות את קו האור, שחור על קו המים, צללים שחורים של משוטים, והשתקפות . שקט באופן יחסי. כאן – תמיד כלבים נובחים, פרות גועות. ומרחוק תמיד צלצול פעמונים, שירה, תפילות. שקט. ורק אדוות קלות על הנהר. שכרתי לי […]

מכתב בין הקצוות… מחשבות בין הודו לאסותא בחיפה

גם אני מתפללת….  כ בלילה לבן, אסותא בחיפה,  ומחשבות על כאן ושם וזכרונות מהודו. אני שמחה להיות כאן.  כאן, עם רגל חתוכה וחבושה ומחוברת מחדש – ומחשבות אופטימיות ותובנות לרוב –  אני שמחה להיות אצלנו בחיפה, אסותא, קופת חולים מכבי, עם הרופאים והרפואה – שלנו. בדרך למומבאי ישב מולי רואה חשבון . הרכבת ממוזגת וצנועה, פשוטה עד […]

ילדה אחת. אני רוצה לחזור לשם, לרישיקש, בשבילה.

לא שאלתי לשמה. זה היה מפגש קצר מאד. נפגשנו בהודו, ברישיקש, בתוך העיר, על השביל המקביל למי נהר הגאנגס הזורם בעוז. זה האזור שבו נהר הגאנגס פורץ מתוך הרי ההימליה אל המישור. רישיקש היא עיר קדושה להינדואיזם ומרכז לעלייה לרגל, ולטבילה במי הגאנגס. לכן – ישנה שם פרנסה לרוב – תעשיה גדולה של מזכרות, לינה, לימוד […]

גואה, פאלולם גאנשה ואני

שנת 2015 -מאז קרו דברים רבים בהודו ובחוף פאלולם: זו החוויה שלי מאז. חוף פאלולם הוא הפשוט בין החופים של גואה, הודו, על הים הערבי. אין בו אף RESORT מפואר. ואני הגעתי אליו בהחלטה של רגע: מנוחה, זה מה שרציתי. חיפשתי שקט בין המסעות,  רוגע בים החוויות המסחררות שהודו מעטירה עלי כמו גשם נדבות מזה חדשיים: […]

פסק זמן ישראלי – בדהאראמסאלה

אחרי מסע פנטאסטי בקאשמיר, לאדק והימאצ'אל פרדש, שלושה שבועות מסע דחוס בחוויות מסחררות חושים  עם אוכל הודי נון סטופ  טוב לי להיות קצת עם הישראלים בדהאראמסלה. נתיב החומוס והצ'יפס הישראלי בהודו, אני חושבת שזו ההמצאה הכי גאונית בעולם התיירות: עושה לי כיף חיים בהודו, להיות בבית לשבוע. בין המסעות, הצילומים, אחרי ההימאלאיה, לפני הלימוד של […]

הודו – הנה זה (כמעט) קרה גם לי 

בצילום – מוכר הפיצוחים בכניסה לתחנת הרכבת MOOLCHAND בדלהי דלהי, השעה חמש בבקר. אני עומדת לבדי על הרציף בתחנת הרכבת, ניו דלהי. עומדת לבדי בין עשרות שישנים על הרצפה. שעה לפני הזמן. הקדמתי כדי להיות בטוחה שאגיע, הסבלים ("יש לנו רשיון ממשלתי, אנחנו לא מרמים" הכריזו כשדרשו מחיר מופקע מאד על העזרה)  הריצו אותי מן […]