גליל

פסח השבוע – ואני עליתי להר הזיתים עם העולם לרגל: פסחא הנוצרי בירושלים. הם באו מקצוות  תבל – מפולין ובלגיה, צרפת ארצות הברית, הפיליפינים הודו ואפריקה. גם – ממצרים… זכר ליציאת

בראשיתו   של דבר בהגיעי לואראנאסי, העיר  הטילה עלי אימה.  אחרי ביקור ועוד ביקור –  רציתי רק להישאר. רציתי עוד. היה קשה. מראש ידעתי. גם עונת השנה לא התאימה  – אך לי

בערב – פוג'ה. זהו טקס אש וצילצולי פעמונים –  ברכות, תפילה – והיטהרות. טקס הודיה לאמא גאנגא. האנרגיה ממלאת את האויר.. כלי פולחן פזורים על הבמות אל מול המים: בחור

   זה בלבי. הגעגוע הקבוע אל המים השחורים, אל ההרים הנמוכים, גרניט אפור וגשם מזרזף כמעט תמיד, וגם סיפור של אהבת אמת עצוב, מלא ביופי. מכל המקומות באירלנד אהבתי את

בצילום – מוכר הפיצוחים בכניסה לתחנת הרכבת MOOLCHAND בדלהי דלהי, השעה חמש בבקר. אני עומדת לבדי על הרציף בתחנת הרכבת, ניו דלהי. עומדת לבדי בין עשרות שישנים על הרצפה. שעה

נגעתי בחיים בהודו, בלאדאק, הכי גבוה. הכי מנותק.   דורון בן חיים, מחברת "לגעת בהודו" השכיל להביא אותי אל תוך הבית, אל המשפחות, אל החיים האחרים.  עמוק אל תוך הנוף. לגעת

פאריס מלאה בקסם. כל פינה קוראת לי לצלם, לקחת לעצמי קצת מן  העיר הזו. היא סואנת ויפהפיה והמוני תיירים גודשים אותה בכל פינה. עדיין המוני אדם, מכל קצווי תבל –

יש לי, משנים רבות,חברים טובים מאד במישיגן, ארצות הברית. לכן – על שפת המים הקפואים (האגמים הגדולים) עצרתי לביקור בדרך אל מרכז אמריקה… בסוף נובמבר. חופשה כזו מן החיים, החדשות,