לבד

ברלין משכה אותי בקסם: בבית – ריפרפתי בין סרטים ואתרים: הכל הבטיח רגש, צבע, אמנות, צילום, אופנה, חיים קלים, טובים… הכל תוסס ונע, זורם. המציאות בעיר הזאת עולה על כל

בערב – פוג'ה. זהו טקס אש וצילצולי פעמונים –  ברכות, תפילה – והיטהרות. טקס הודיה לאמא גאנגא. האנרגיה ממלאת את האויר.. כלי פולחן פזורים על הבמות אל מול המים: בחור

   זה בלבי. הגעגוע הקבוע אל המים השחורים, אל ההרים הנמוכים, גרניט אפור וגשם מזרזף כמעט תמיד, וגם סיפור של אהבת אמת עצוב, מלא ביופי. מכל המקומות באירלנד אהבתי את

סיימון חצה את ההימאליה מהודו לנפאל  – על האופנוע ששמו – סוניה. נפאל 2008. נדמה ששום דבר לא השתנה מאז. סיימון גבר ילד. סיימון לא רוצה לחיות במערב, ובמיוחד לא בלונדון,

נגעתי בחיים בהודו, בלאדאק, הכי גבוה. הכי מנותק.   דורון בן חיים, מחברת "לגעת בהודו" השכיל להביא אותי אל תוך הבית, אל המשפחות, אל החיים האחרים.  עמוק אל תוך הנוף. לגעת

פאריס מלאה בקסם. כל פינה קוראת לי לצלם, לקחת לעצמי קצת מן  העיר הזו. היא סואנת ויפהפיה והמוני תיירים גודשים אותה בכל פינה. עדיין המוני אדם, מכל קצווי תבל –

יש לי, משנים רבות,חברים טובים מאד במישיגן, ארצות הברית. לכן – על שפת המים הקפואים (האגמים הגדולים) עצרתי לביקור בדרך אל מרכז אמריקה… בסוף נובמבר. חופשה כזו מן החיים, החדשות,

טרק טונגרירו קרוסינג – שיא הטרקים שלי, בניו זילנד:   יום אחד, 17 ק"מ. ללכת וללכת … חויה מסעירה עם טעם של עוד ועוד יפה כפיר – 28 באפריל 2006 ההסעה