אני סובבת בברלין לבד: מה שמרשים אותי הוא אי הסדר שכופים הצעירים על המראות בעיר: הגרפיטי והקעקועים. מה שהיה טאבו בנעורי – היום הוא אמנות בזכות עצמה. בראשי המחשבות רצות:
אל הגהאת שבה שורפים את המתים. השכם בבקר הגאנגה עטופה זהב, המים נוצצים באור השמש הזורחת. סירות חוצות את קו האור, שחור על קו המים, צללים שחורים של משוטים, והשתקפות
בין אשפוזים רופאים וטיפולים של אהובי – נסעתי לשבוע לאיטליה. היו ימים קשים – ואני רציתי לחזור אל מחוזות החלום: נסחפתי לעולם של קסם. היה יפה , קפוא וחלומי . תמיד אני רוצה לעוף מעבר
קווינסאון על המים, האגם. ניו זילנד. האי הדרומי. ערב. אפלולית זוחלת וצלילי פסנתר. זה קיטש בנאלי לכאורה, אבל – המיתרים פרטו היישר אל תוך הנפש, והדהדו בתוך לבי שלי. בחור צעיר ישב שם
יין יין יין – וכרמים יפים, בתי היקב, פינוקים… עונג לא צפוי צומח בגבעות האי הדרומי מי שבא לניו זילנד, כמוני, זוכה למתנות רבות: הפתעות בלי סוף, שמעוררות אותי לקרוא