אני מגיעה למינסק בבלארוס והיא מדהימה ביופיה. מחר אחקור את הנושא היהודי – ובינתיים – המלון שלי מקסים. ירוק. יפה על רקע השמיים הכחולים עם עננים תמימים אשר ראו רואים וגם יראו הכל בדומיה. הם הינומה לפני האל אשר צופה בנו ממעל. אל שתקן.
באתי למצוא חוטים של זכרון. אני – יגעה מן החמסינים, הזיעה, השמש הקופחת, וגם מדוכדכת מן הזכרונות, מן הקרובים שלי שנשחטו כאן.
העיר מדהימה אותי, יפהומהודרת ומוארת, מקסימה. למה שירו של ביאליק מזמזם בתוך ראשי? חוזר ומזמזם ומזמזם ולא נותן מנוח: כִּי-קָרָא אֲדֹנָי לָאָבִיב וְלַטֶּבַח גַּם-יָחַד: הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט.
כאן המציאות יפה – הכל בדיוק להפך מאשר אצלי בבית: לא חם – ומזג האויר נעים נעים, קריר, מרגיע.
הכל יפה כל כך…. ירוק, וברווזים – ללא קוצים ויתושים אבק וחום צהוב של קיץ
בשמיים עננים יפהפיים – והשמחה בכל מקום.
גם הנערה העיוורת – יפה מאד. . אוספת כסף לטובת הכנסיה. היא מצטלמת ברצון, תמורת תרומה.
ו
לצעירים – גם כאן אין מחר. כמו שצריך. כאילו לא היה כאן שום דבר לפני מיליון שנה. כאילו לא היתה כאן מלחמה… ולא תהיה עוד מלחמה אף פעם
אין דבר רחוק יותר ממלחמה במינסק היום: החיים יפים ומתוקים – עיר יפה ונהדרת, עיר תוססת, מרהיבה רוקדת מנגנת ושמחה
ניים
וסבתאלה אחת אשר שרדה ימים רבים מוכרת זר פרחים במעבר מתחת לככר המרכזית
הצעירים.. חיים את הדקה הזאת. אפילו לא שעה אחת יותר.
כמו בכל מקום בריא, נורמלי. כמו אצלנו.
פי
אדום ירוק הם הצבעים של בלארוס… ביילורוסיה – כך אמרה אמי.
אז גם אני שמחה כאן.
אני עושה דילוג קליל אל מציאות אחרת. גם אני שמנסה למצוא כאן חוט דקיק אל העבר, אל הסיפור המשפחתי שלי – רוצה גם כן לחיות……לשמוח…
ככה על הדרך….. כדרך כל האנשים . רוצה לשכוח את המציאות. היא מפריעה, ומרגיזה. עדיף לשכוח. אבל – שירו של ביאליק מזמזם בתוך ראשי. חוזר ומזמזם ומזמזם ולא נותן מנוח.
כִּי-קָרָא אֲדֹנָי לָאָבִיב וְלַטֶּבַח גַּם-יָחַד: הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט.
שבוע טוב!!! לכל חברי!
