בראשיתו של דבר בהגיעי לואראנאסי, העיר הטילה עלי אימה. אחרי ביקור ועוד ביקור – רציתי רק להישאר. רציתי עוד.
היה קשה. מראש ידעתי. גם עונת השנה לא התאימה – אך לי היה ברור: חם לוהט, על ואראנאסי אינני מוותרת. למרות כל הקשיים. ובעיקר – למרות הריח והחום.
במונית הממוזגת נעתי משדה התעופה אל תוך העיר העתיקה. האוויר בער, ואני בהיתי בשיירות צפופות של ריקשות יד, ללא מנוע: צפוף. ומסוכן – כך חשתי.
כשיצאתי מן המונית, מן הבועה הנקיה אל סבך הסימטאות היכו בי הריחות... אלוהים, נבהלתי, הרי אני חייבת לנשום…. גרוע מכל היה החום הכבד והמעיק. הזיעה. פלגי זיעה. שטופת זיעה ופחד מן הלא ידוע, מן הגנבים (לא, וראנאסי איננה עיר מסוכנת ) וחשבתי – אולי בכלל אלך כאן לאיבוד… איך אצא מכאן, חשבתי. לאן הם לוקחים אותי, שני הנערים אשר רצים קדימה למלון עם התיקים האדומים שלי….
***
סביבי מאות רבות של ריקשות בזרם לא פוסק נעות קדימה ברחוב גועש . גברים גרומים מושכים אותן, כפופים, רצים, או מדוושים במאמץ גדול… עליהן נשים בסארי צבעוני, נשים נושאות סלים, תיקים, נשים מוסלמיות עם רעלות על הפנים, נשים הינדיות בשלל צבעים בוהק, נוצץ, וגם שקים גדולים, סחורות כבדות וחבילות, הכל נוסע.
זרם לא פוסק של אנשים, נשים, סחורות מראות צבעים ריחות….
חשתי שם כמו נמלה.
ריקשות ממונעות, רועשות כמו אוגדת תותחנים, והצפירות, והפרות…
פרות בכל פינה, פרות בדרך, פרות בין דוכני הפרי, הירק, הבדים, פרות בתוך החנויות…
האכסניה שלי בתוך העיר העתיקה. הסימטאות גדושות האנשים מפחידות אותי. שלא כדרכי חשבתי באימה סתומה. בעיקר היה הפחד מן הלא ידוע.
המראות קופצים עלי מכל הכיוונים בקצב מסחרר: שפע דוכנים בכל פינה, כוכים עם תשמישי קדושה, מוכרי אגוז ה-BETEL, סירי מזון מבעבע, תכשיטים,
ומקדשים קטנים , קולות תפילה, ואש, וזבל של פרות: הפרות בכל מקום, גדולות, שמנות מחטטות בזבל, והשוורים ענקיים. כלבים ואנשים. מוכרים. קונים. חיים שוצפים זורמים… הכל קורה כאן כל הזמן.
לאט ירדתי אל לנהר: במרכז ההתרחשות של ואראנאסי – הנהר. הגאנגס. אמא גאנגה. מעליו – המדרגות, הגאתות של הטבילה – כי לואראנאסי באים לטבול ולמרק את כל החטאים. וגם למות. להישרף באש המדורה, להתפזר באפר ולחזור אל מי הגאנגס, אל הטבע.
ירדתי אל הנהר – וזרם החיים שוטף אותי אל החיים בואראנאסי. יום אחד אחר כך כבר הרגשתי בת בית, נכונה ללמוד. הסקרנות שלי מבעבעת, אני לומדת את העיר לאט – ובלילה המראות חוזרים אלי בחלומות.
ואראנאסי היא מקום לחוש אותו, לחזור אליו… אולי זה יתגשם. אני הבעתי משאלה – לחזור לואראנאסי. כן, המנחה שלי שטה על מי הנהר…… נר, ופרח, וכוונה גדולה. לחזור.
קישורית – פולחן על הנהר – פוג'ה, אני מאד נסחפת
