ניו יורק – רצה ברוח על גשר ברוקלין

טוב לרוץ ברוח, גבוה מעל הנהר, בתוך הסערה, על גשר ברוקלין בניו יורק.

באחד הלילות, מאוחר מאד, חציתי את הגשר ברגל:

היה שקט מאד וקר.

קר יותר מכל אשר הורגלתי לו.

הקור חתך כמו סכינים את הרגליים: חשתי עירומה וחשופה לרוח, קפאתי מקור. רצתי מול הרוח במהירות

.

 היה חשוך. אורות הכרך, כמו יהלומים זכים בתוך שמיים אפלים, דלקו מעבר לנהר.
הכל היה יפה מאד, קסום. תחושה של עיר גדולה נושמת על המים.  ידעתי שאני בניו יורק, שמחתי שאני בניו יורק, ורציתי להישאר בניו יורק ולחוש עוד ועוד את האנרגיה שזורמת ברחובות ובשדרות, במנהרות הרכבת התחתית, בעורקי הדם והחשמל של העיר הנפלאה הזו.

למחרת בבוקר סיפרתי למארחים שלי על הגשר, והלילה, והם קפאו לרגע, ושאלו: בלילה? לבדך? על גשר ברוקלין….?? אצלנו לא עושים דברים כאלה…. וסיפרו לי על שודדים אשר רוכבים על אופניים ומכים, ומפילים נשים וגם גברים בלילה, חוטפים תיקים, חותכים בסכינים את רצועות התרמילים….

הגשר הוא מבנה מתכתי אדיר ומנוכר, אך בעיני הוא ענק נדיב אשר נושא בתוך כפות ידיו אותנו, האנשים הגמדים:

אנחנו, בני האדם, הננו דמויות זעירות מול קורות הפלדה האדירות, מיתרי המתכת האיתנים המתוחים מעל המים ונושאים את הכבישים הסואנים ומסילות הברזל והרכבות שעל הגשר.

המבט הכי יפה אל העיר מתקבל כשהולכים על הגשר מברוקלין לכיון מנהטן: זהו המראה הכי ידוע . מן הגשר רואים את כל Financial District -את פסל החירות ואת אליס איילנד, מקום נחיתתם של ראשוני המהגרים מאירופה לניו יורק. ההליכה נמשכת כ 35-40 דקות רגועות.

פעם אחת הגעתי לגשר בלילה, , ובשעה מאוחרת. חציתי את הגשר בשתיים אחרי חצות, כמעט לבדי על כל הגשר העצום הזה: אין מקום שקט ומרגיע יותר בניו יורק, למעט פינות חבויות בסנטרל פארק. כמו כן זו חוויה לראות את מנהטן נוצצת בלילה.
כאן צריך – לתת לזמן זמן. להיות, לחוות, לספוג את המראות. לעצור, להתבונן, להאריך את השהות, כי המראה מפעים. אלה רגעים שהולכים אתנו שנים רבות.