סין. כן, לבדי.

איך נוסעים לסין ללא הכנה מוקדמת, זה לא מסוכן??? אני – הייתי, למדתי וחוויתי. ונהניתי הנאה עילאית, וגם חזרתי בריאה ושלמה. או :  איך הגעתי לליג'יאנג דווקא במקרה, בגלל שלא שעיתי לאזהרות, והוקסמתי.

זה היה מקרה מוצלח שהביא ואותי לראשונה לסין,  לחבל יונאן: 
חודש בסין נקרה לי בדרכי, ללא תכנון. 
זה היה בתוך מסע גדול, מסע בן שנה אל המזרח. 
לפתע, בגלל שינויים בטיסות ועוד עניינים שכאלה,  נוצר חלון של זמן, שהפך להיות חלון הזדמנות: חודש בלי תכנית. 
מצפון ויאטנאם סימסתי ושלחתי מיילים לחבר הטוב, זאביק רילסקי  – ושאלתי – אני בצפון ויאטנאם, לאן כדאי? 
והוא כתב מיד – סעי לסין, לחבל יונאן, ובעיקר – בקרי בליג'יאנג.

כך יצאתי לדרך : חפה מידע, כמעט ללא הכנה מוקדמת.
כרך של ה-LONELY PLANET וצרור עצות, שהחשובה בהן – כסף מוציאים רק בכספומט שכתוב עליו BANK OF CHINA.

עברתי את הגבול לסין – בין LAU CAI ל-HEKOU: באחת נפלתי אל עולם חדש וזר לי:
איש לא מדבר בשום שפה מוכרת, ובעיקר קשה לשאול : איש לא מבין… והמפגש עם הזר גורם רק מבוכה וצחוק, ולא מניב תשובות לשאלות.

הרמאי הראשון ולא האחרון:

 כמו תמיד  הכל בא על מקומו בשלום: בדרך של נסוי  וטעיה מצאתי כספומט של BANK OF CHINA, וגם מצאתי את תחנת האוטובוסים: ציור של אוטובוס על דף נייר ושתי ילדות צעירות נחושות לעזור הביאו אותי  אל התחנה, היישר אל הרמאי  הראשון מני רבים בו נתקלתי בסין:
"הלו גבירתי, שמח  לארח אותך כאן, אני סגן מנהל התחנה" כך פנה אלי השרץ, ואני, שמחה לשמוע סופסוף אנגלית נפלתי היישר למלכודת. הוא עזר לי לקנות כרטיס, שתה על חשבוני שתי כוסות קפה, הוביל אותי לאוטובוס לקונמינג וגם עזר לי למצוא את מקומי ( אשה לבנה גדולה יושבת דחוקה בין סינים לרוב ) ואז זה בא: אני יושבת, הוא עומד מעלי וכל הסינים לוטשים בי עיניים.
והוא מכריז בקול:  עליך  לשלם לי 20  דולר נוספים כי …    התרמיל שלך כבד, וגורם לתצרוכת רבה יותר של דלק לאוטובוס……
נדהמתי. נבהלתי קצת – עיניים סיניות מכל עבר נעוצות בי…
אך התעשתתי מהר: קמתי, בכל גבהי עמדתי, קצת כפופה באוטובוס, מיתמרת מעליו – וצעקתי בכל גרוני POLICE, POLICE ובשקט רב אמרתי לו – או שאתה קורא למשטרה – או שאני אביא אותה.
הוא נעלם תוך רגע – ואני עמדתי מאחרי האוטובוס, ליד תא המטען, לשמור על התרמיל שלי עד שהאוטובוס הפליג לדרכו  לקונמניג, ואני בתוכו, שמחה.

קונמינג, או ניו יורק? 

וכך נסעתי לליג'יאנג, שהיא הצד השני של המטבע: לא ניו יורק, לא גורדי שחקים וניאון – אלא עיר וגם מחוז שמשמרים אורחות חיים של פעם, עולם שלא ידעתי שקיים, עדיין.
נסעתי לליג'ייאנג באוטובוס לילה  – ו הכל היה מפתיע: מה שלא ידעתי למשל, שהאוטובוסים הנוסעים בסין בלילה (SLEEPER ) בנויים לסינים – דרגשי שינה צרים, בלי אפשרות לשבת, רק לשכב, בלי אפשרות להתהפך….. עינוי.

   

ובלילות נשביתי בקסמי אורם של הנרות: הימים היו ימי ראש השנה הסיני, והעיר הוצפה באור עדין ורך, נוגע אל הלב. עוד על קסם הנרות – הקישו כאן:

עכשיו אני בבית:  בביתי, בפינת המטבח, פעמון יצוק ברזל, קטן, ורצועת עור רחבה לו: צליל עמוק, נעים, מזכיר לי שבצדו האחר של כדור הארץ יש מקום  אגדי. עיר יפהפיה שנשים לובשות כחול אדום מחוללות בה ברחובות בשעות הערב, עיר יפה ועתיקה, רחוק כמו חלום מן המציאות של העולם שלי.