פאריס מלאה בקסם. כל פינה קוראת לי לצלם, לקחת לעצמי קצת מן העיר הזו.
היא סואנת ויפהפיה והמוני תיירים גודשים אותה בכל פינה.
עדיין המוני אדם, מכל קצווי תבל – עולים אליה לרגל בנחשולים: כולם רוצים לרגל לטפס על מגדל אייפל. ללכת בשאנז אליזה…
לראות את המונה ליזה מקרוב, ולהנות מנפלאות הלובר.
פאריס מלאה בקסם. היא סואנת ויפהפיה – וחולה במחלה הקשה של הערים הגדולות כולן. ניכור זרות ופחד. וכיעור.
לדירת תיירות שבה השתכנתי נכנסתי לאחר הקשת הקוד הסודי בשער הכניסה, חיכה לי המפתח בתיבת הדאר בתוך כספת עם קוד, כפתור מגנטי פתח לי את הדלת הקדמית ושני מפתחות – את דלת הדירה. בפנים חיכה לי דף הוראות – רצוף אזהרות מה יהיה אם אלכלך מעבר לסביר / לא ארחץ את הכלים / לא אפנה את האשפה…. התשלום באינטרנט. און ליין. אין אדם מאחורי העסקה. זה כי מן הסתם – יש אורבים לעושר…. כל הרבה מנעולים…..
בפאריס – צריך לצאת לרחוב, חינה שוטף את המבקר לרגע במהירות.
הבנינים, האנשים, תרבות ברקע – וגם מי שלא חווה תרבות ורק רוצה מבט שטחי קצר יכול לחוש בקסם: עיר נהדרת.
המזרקות בערב, HOTEL DE VILLE
פאריס, שבת אחרי הצהריים.
הומלס נכנס למקדונלד . הוא מלוכלך , רזה ומגודל שער, גבוה ופניו מחוטטים. המכנסיים נושרים ממנו, חושפים תחתונים שחורים, ומחצית מן הישבן.
אני – בפנים על כוס קפה או-לה ונתח גבינה מצוינת. קניתי 10 מיני גבינות בסופרמרקט, מתנות לחברים, וגם לעצמי.
הוא – עבר משולחן לשולחן. שתה את כל השאריות מהכוסות ואכל את כל השאריות שהיו במגשים הנטושים.
לפני כן ראיתי את העובדים מרוקנים מגש עוגיות נהדרות לאשפה. פג תוקפן מן הסתם. הן נראו לי מצוינות.
הסועדים לא מבחינים בו, לכאורה. אדם שקוף. .. לא צילמתי. גם לא נתתי לו נתח גבינה. מזה ימים אחדים אני מנדבת כסף לנגני רחוב, לקבצנים, להומלסים. מרגישה שאני מתחילה להחליף את שרותי הרווחה של עירית פאריס.
לא צילמתי אותו. קצת פחדתי ממנו.
כאבה לי הבטן מרוב גועל.
העיר פאריס יפהפיה. שווה מאד. יקרה מאד. ומשתנה מהר, ונשארת פאריס לנצח. וכמו תמיד – מה שהכי יפה ומרגש אותי – האנשים.
בדרך כלל אני מצלמת מרחוק, בעדשה ארוכת מוקד.
לאחרונה התרגלתי לבקש רשות, ולצלם מקרוב.
מה יכול להיות? אני יכולה לעמוד בסרוב, ולכבד אותו. בדרך כלל זה לא קורה, ואנשים דווקא שמחים להצטלם לפי בקשתי.
