על האיכות המיוחדת של צילומים בזוית נמוכה.
כשאני משנה את נקודת המבט שלי – העולם מקבל פנים חדשות: המגדל הצרפתי המוכר לובש פנים שונות, מעניינות יותר. אני מגלה בו צורות שלא ראיתי קודם, במבט המוכר והשגרתי.
כך בטבע – ביערות ניו זילנד –
וכאן ליד הבית – שירת העשבים רכה ועדינה
ומנוחת המטייל בצל העץ מומחשת במבט של זווית צילום נמוכה.
כך בעיר – מגובה מדרכה אפשר להציץ אל החיים של אנשים לא מוכרים.
בצילום מזווית נמוכה – האנדרטה נישאת גבוה גבוה – כך אני ממחישה את העצמה של הלוחם שעל הסוס
ובפריס – האופרה נראית במבט רגיל כרגיל –
אך ירידה קלה לגובה נמוך מגלה זוית אחרת, מענינת הרבה יותר.
כשאני במציאות אחרת – בבנגקוק – חשוב לי לצלם שם במבט בוחן – בזויות נמוכות: לגעת בחיים, להריח, לבחון ממש מקרוב.
בשוק הרכבת על יד בנגקוק – המסחר מתנהל בגובה נמוך – ומבט מלמטה מגלה לי מראות מעניינים
כדאי לרדת נמוך עד גובה המוכרת. לרדת עד גובה המסילה או הדרך שבגדותיה מתנהל מסחר תוסס.
כך גם בבנגקוק – בקאו-סאן.
ביער ביו זילנד נגענו באדמה. שכבתי שם בדשא הירוק – והפטריות הזכירו לי ימי ילדות של פטריות קסומות, של גמדים. פיות. ואגדות.
עם חברים טיילתי בניו זילנד יערות. אהבנו כל דקה – והתרגשנו. כמו הילדים.
החיים מנקודת מהזוית הנמוכה יפים ומרתקים. שווה לנסות. בכל מצלמה!!!!!
