מה הכי מתחשק לך? פיצה? אושוויץ או אולי מכרות המלח?
כך קורא לי שלט על לשכת התיירות בקרקוב. קרקוב על הדרך – צומת במסע שלי: אני סובבת לי בעיר הנהדרת ומתעקשת לרוות מיופיה כי קרקוב עיר נפלאה: תרבות ומוסיקה, ארכיטקטורה נהדרת, חנויות יפות ותיירים וגלידה, ופירוגי נהדר. קיץ ו המוסיקה בכל פינה, שופן וכלייזמרים, וסיורים בעיר העתיקה וגם ברובע היהודי. אני יודעת – אושוויץ כאן קרובה מאד. אני לא נוסעת לשם. מותר לי לא.
אני אשה של מרחבים ויופי. אשה של מסעות, כתיבה, שיתוף ואהבה – למשפחה, לחברים. כל אלה לא היו בחיי הורי בהיותם במרחבים האלה באירופה בצעירותם. החיים כאן התחדשו מזמן – נראה שרק אני חושבת על כל מה שכאן היה.
פקידת הקבלה במלון שואלת אותי בתום וסימן שאלה בעיניה היפות: למה אתם הישראלים רוצים לנסוע רק לאושוויץ? הרי פולין כל כך יפה. לדעתי גם היא דור שני. גם היא איננה מבינה את מה שלא ניתן להסביר
[/fusion_text]
