עייפה ועמוסת תרמיל גדול פסעתי לפני שנים, לעת ערב, אל החצר של גסטהאוז מקסים בעיירה קוסקו, למעלה בהרי האנדים, בפרו.
הרגע הזה קבע בי את החלום והתשוקה לדרך, למסע: אשה גבוהה לבנת שער רזה, צרפתיה ישבה שם בחצר בצל העץ ליד שולחן פשוט, כותבת ביומן.
מאין באת לכאן, שאלתי? והיא סיפרה על מסעה.
וכמה זמן תהיי כאן בקוסקו? היא לא ידעה. עדיין לא החליטה.
ולאן תמשיכי? גם לשאלה הזו לא הייתה לא תשובה.
נדהמתי: סבתא, ונוסעת כך…
לא כך הוא במזרח, בדרום אמריקה ובמחוזות המסעות הארוכים, עולם הטיולים הארוכים. בעולם – מבוגרים כמוני, גם יותר מבוגרים עומסים תרמיל על שכם ויוצאים לדרך. מבוגרים ממלאים את הטרקים בהימאלאיה, את האכסניות של בוליביה ופרו – ואת בתי המלון הזולים (והנקיים) על פני כדור הארץ
לראשונה נתקלתי בעובדה משמחת זו בתאילנד – מעוז התיירות הצעירה: עמדתי לבדי, אשה בוגרת, יחידה, המומה קמעא בקאוסאן (KAOSAN), מרכז הצעירים בעיר בנגקוק. זה עתה הגעתי, הולכת בדרכם של התרמילאים, ללא תכנון מראש, נותנת למקרה המוצלח לטוות את המסלול שלי. עמדתי שם בשקט, מחכה לדברים הטובים שייקרו.
נתתי זמן לזמן.
המראות והריחות עטפו אותי בענן מבלבל. מהומה רועשת, שלל ריחות צבעים קולות ואנשים…
האם אני עדיין על אותה הפלנטה?
ידעתי שאני צריכה למצוא מקום לינה, אך לא דאגתי: כך עמדתי שם, עושה הכל לאט לאט, בקצב שלי ולא ממהרת.
תחושה חדשה מילאה אותי. ידעתי שהכל יהיה בסדר.
יהיה בסדר גם אם לא אתכנן הכל לפרטים הקטנטנים.
תחושה זו התעצמה עם עוד ועוד מידע וניסיון בעולמה של הסבתא התרמילאית.
שייטתי לי בתוך ההמולה: תרמיל קטן על הגב, תרמיל גדול נגרר מאחורי. על גלגלים.
המראות היו מהממים. בנגקוק כולה היא מסעדה פתוחה: דוכנים של נשים מבשלות מכל טוב הארץ.
לפתיחה נגסתי פלחי אבטיח, פלחי אננס, בננות מטוגנות ותירס. הלכתי על בטוח – אוכל מוכר ולא מסוכן. כשאני שבעה ורוויה מיצי פירות – מצב רוחי מזנק למרומים!
תרמילאים ישראלים צעירים שפגשתי בדרך המליצו על גסטהאוז או שניים, ואז נקרתה בדרכי גרדה: אשה גרמניה, אפורת שיער וחייכנית ששאלה אם אני מחפשת חדר. כן, אמרתי, וככה התחברנו.
גרדה היא פסיכולוגית גרמניה חכמה ונחמדה כל כך! אחת מני רבים, אמריקאים, אירופאים ואוסטרליים משכילים (ולא עניים) שסוחטים כך את תקציב הטיול למקסימום האפשרי, ומטיילים לאורך זמן, לבד, ובלי תכנית קבועה מראש.
עם גרדה ביליתי יומיים: צחוקים ושיחת נשים – וגם למדתי ממנה הרבה איך להסתדר בעיר הסואנת הזו…
היא חגה, עצומת עיניים, וגם אני רציתי באותה דקה לרקוד אתה, וכך עשיתי, וריחפתי לצידה ובתוך המעגל עד אשר כלה כוחי.
נסחפנו לשיחה, שיחת נשים טוב עם אוכל מוסיקה וזמן.
ולא מיהרנו לסיים כי לא היתה לנו מחויבות אחרת, מלבד זו שבחרנו בה.
מאריאן היא סיפרה שבאה מארצות הברית, היא מטיילת לבדה. לאן מכאן? היא לא ידעה. הדרך לפניה,והחיים, החיים יפים כל כך…..
