ירושלים בפסחא לא אוהבת יהודים

 השבוע אני חווה את פסחא ואת פסח בירושלים. הכל סואן, הרבה מאד קדושה בעיר. פסח, ברכת הכהנים המרגשת . וחוויה אחת שמאירה הכל כמו זרקור. 

(הצילומים – מן הטקסים אשר חוויתי  בטקסים של העדות השונות – השבוע בירושלים).

אני מול שער יפו – היפה בכנסיות ירושלים: מתחם כנסיית המשיח. באכסניה הנעימה לנתי לא פעם בביקורי בירושלים. גם היום אני אוהבת לבקר בחצר המקסימה, לשתות קפה ולהתענג על האדריכלות הנפלאה.

שם, אתמול, בכנסיה, ביום ששי של הפסחא ישבתי והאזנתי לדבריו של כהן אנגלי, רהוט, נוצרי צעיר וכריזמטי,  עם קהל גדול קשוב מאד, דובר אנגלית. קהל נבון, לבוש יפה, נאור ללא ספק.
הכהן  קורא בקול דרמטי, מבטו חודר את העינייים בקהל.   הפסוקים מספר  יוחנן, איך שוב ושוב דרשו היהודים מן הנציב הרומאי – לצלוב אותו!!!  המתח  עולה ועולה. שוב ושוב פונה פילאטוס, הנציב הרומי אל הכהנים היהודים – והם בשלהם – להוציא אותו להורג. הוא מתחזה למלך, לבן האלוהים.

"רְאוּ! אֲנִי מוֹצִיא אוֹתוֹ אֲלֵיכֶם לְמַעַן תֵּדְעוּ שֶׁאֵינֶנִּי מוֹצֵא בּוֹ שׁוּם אַשְׁמָה."

5 יָצָא יֵשׁוּעַ לָבוּשׁ גְּלִימַת הָאַרְגָּמָן וְעַל רֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת הַקּוֹצִים. "הִנֵּה הָאִישׁ!" אָמַר לָהֶם פִּילָטוֹס.

6 כְּשֶׁרָאוּ אוֹתוֹ רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְהַמְשָׁרְתִים, הֵחֵלּוּ צוֹעֲקִים: "צְלֹב! צְלֹב!"
אָמַר לָהֶם פִּילָטוֹס: "קְחוּהוּ אַתֶּם וְצִלְבוּ אוֹתוֹ, כִּי אֲנִי אֵינֶנִּי מוֹצֵא בּוֹ אַשְׁמָה."

זהו לב הענין:

סיפור לידתו הניסית בנצרת למרים הבתולה, בטהרה. ללא יחסי מין כרוכים בחטא. מרוח הקדש.
נעוריו  בגליל ועל חוף הכנרת. הנסים.
הבשורה על ידי יוחנן המטביל מעין כרם – הוא המשיח!
הכפרה על כל החטאים, הסליחה והאהבה.
ואחר כך – הצליבה בהוראת הכהנים היהודיים , הייסורים. המוות.
והתחיה. והציפיה לשובו.

חג הפסחא הוא הרבה יותר מחגיגות צבעוניות, שירה יפה בכנסיות והמונים מכל קצוות כדור הארץ שבאים לירושלים. בשבילנו –  יש לו משמעות שמעוררת מחשבות רבות. זוהי הראשית לרדיפת היהודים מאז ומעולם. אנחנו. אנחנו צלבנו את המשיח.

אציין גם – שהכהן, כריזמטי, רהוט, הזכיר שמאז הרפורמציה שוב לא רודפים את היהודים על חטאם. והתפלל עם עדתו לשלום היהודים והמדינה שלנו, וגם לשלום עם העם הפלסטיני. הוא גם דיבר, ארוכות, על התחייה, והבטיח את החיים אחרי המוות. ונחמה. וכפרה על כל החטאים. תמיד אפשר לפתוח דף חדש – והגאולה – ושובו של המשיח – הנה הם כבר בפתח.

אני ישבתי שם, הרהרתי בגורל היהודי. בצלב, ברדיפות, ואיך שרדנו, וכל מה שכולם יודעים. ואיך נהיתה לנו מדינה שלנו אחרי הכל. וגם חשבתי בלבי – לאן פנינו?

כאן, בתוך המדינה שלנו, אחרי אלפיים שנות גלות – המשמעות של להיות מיעוט של יהודים מתעצמת וגדלה . אין צורך להכביר מילים. זה מובן מאליו – אך לפעמים, בתוך המאמץ לשכוח, להיות נורמלי, כמו כולם, לטייל, ללמוד, לזכות באזרחות זרה ליתר בטחון ( לי אין דרכון נוסף…) טוב לזכור את היסוד.

להיות יהודי בעולם נוצרי – זה בעל משמעות שלא כדאי לשכוח.