לסיישל ולמאוריציוס – שתי מדינות איים יפהפיות באוקיינוס ההודי – כך חשבתי: סוף סוף אני יוצאת שוב לתור את העולם.
אבל: יום לפני היציאה הגיע אלי מכתב ממשרד התחבורה: שלילת רישיון לשלושה חודשים,
בום גדול.
ברגע קרסה התוכנית . הבנתי שלחרוש את האיים באופן עצמאי לגמרי, זה לא יקרה הפעם. כמעט בכיתי….
ואז נזכרתי ב- ריטה גולדן גלמן, האישה שלימדה אותי את המושג serendipity: את יוצאת לדרך עם תכנית אחת, החיים מזיזים אותך הצידה, ודווקא שם, במקום שלא בחרת, מחכה לך הסיפור.
תחשבי מה לעשות, אמרתי לעצמי. תחשבי. זה לא אסון בכלל… בכלל לא…
זה לא אסון בכלל – ואני הפכתי את התקליט.
מצאתי ענין במקומות קטנים בהם שהיתי. משוחחת עם אנשים. בעיקר אני אוהבת לפגוש אנשים כי זה הכי הכי מענין אותי……….
ככה התנהלתי לי – בלי מכונית. נרשמתי לטיול מאורגן או שניים………. ואני מצלמת מעט ונחה הרבה.
———————–
באופן מיוחד – מצאתי מנוחה בפינה אחת במאוריציוס – ובלי לחשושב יותר מדי השתכנתי לשבוע – במקום שמנתק אותי מכל מגע עם המציאות. מבט ישר אל הים, ואנשים.
וזה הסיפור : לא איך הגעתי למאוריציוס המרתקת, אלא איך נפלתי אל מאוריציוס שלא תכננתי. לא תנועה שאני כל כך אוהבת – אלא עצירה. מקום אחד שקט שהוא מתנה גדולה שנתתי לעצמי.
להתמכר לשקט. לעשות פחות. לחשוב וגם למצא תשובות לשאלות …
וזהו…
הבקר אני ממשכיה במסע שלי – ובצהריים כבר אהיה בעיר הבירה של מאוריציוס פורט לואיס.
שם אפתח את עצמי למציאות המרתקת של החיים באי הזה. בינתיים – מול האוקיינוס הגדול אני אוהבת כל רגע – ובעיקר – אוהבת את חיי. כמו שהם.
הים גדול ומלא דגים – והעולם גדול ומלא הפתעות – וגם אני דג קטן אשר שוחה באוקיינוס החיים האינסופי – …
אני שמחה. עדיף לשמוח.