BACK TO ALL PROJECTS אל כל הפרוייקטים בצילום

London – On the Bridge; we share a dream...

עברית – למטה

In London, that's where we met, on the Bridge.

Peter , a homeless and me with my camera; he shine shoes for  living, and I am on my way to the Tate Modern Museum for a photography exhibition.

 .We talked of course

At night he sleeps in a big cardboard box the statue of Seven Ages of Men that refers, as Peter explains, to Shakespeare's play "All the World's a Stage" and tells me a bit about the play. It is convenient he said – the nearby tenants are nice to him and takes care of him offering, ever so often, a shower or warm drink and a meal.
I told him of Kfar Tavor, happy events, the sorrows, the beauty; the Sea of Galilee and its natural beauty, the aches of getting older, the scourge of loneliness, the grandchildren and some politics.

We had a long talk, it was nice and amusing too, and then Peter brought out a notebook and told me of his dreams.

We compared dreams.

I told him of my dream to move, keep moving, to study the world by traveling

And he told me of his dreams out of that notebook

To buy a houseboat and a horse,

To make a living shining shoes

To move and learn the world and

Keep the family ties.

I learnt that we both share the same big dream, to move and see the world, to keep moving and yet maintain family ties.

I thought we were so different. Hell no. We are so alike …. in mind, …feelings and mainly – the Taste of Life – the Dreams.

A conversation, with laughs flowed above the abysses between us, we said goodbyes. I tripled the fee of shoe-shining. Yest I still felt like I missed out

Each went back to his own life. I went to the pub on the river, thinking that I didn't asked him for his name. I had a beer watching the river thinking of the man who inspired me to see life in a positive manner.

This memory stuck with me, made its mark on me – to look at my life positively – whatever may come.

 

לונדון על הגשר –אותו חלום , לונדון 2019

בלונדון – שם נפגשנו על הגשר. פיטר – הוא הומלס. אנכי עם המצלמה.
הוא מצחצח נעלים לפרנסתו. אני בדרכי ל- TATE MODERN – מוזיאון, תערוכות צילום.

שוחחנו. כמובן.
בלילה הוא ישן בתוך קרטון גדול, ליד הפסל SEVEN AGES OF MEN אשר מתייחס, כך פיטר מסביר לי, ל "כטוב בעיניכם" של וויליאם שייקספיר, ומספר לי קצת על תוכן המחזה. זה נח הוא אומר – הדיירים שבבתים סביב מסבירים לו פנים ודואגים לו מדי פעם למקלחת או משקה חם וארוחה.
אני סיפרתי לו על כפר תבור. על השמחות, הכאבים. היופי. הכנרת ויפי הטבע, על הקשיים של גיל בוגר, על נגע הבדידות, וגם על הנכדים, וקצת פוליטיקה….
שוחחנו ארוכות. היה מאד נעים וגם משעשע. ואז פיטר שלף מחברת וסיפר לי על החלומות שלו.

השווינו חלומות: סיפרתי לו על החלום שלי לנוע, לנוע, ללמוד את העולם מתוך חיי מסע.
ואז הוא – הוציא מחברת: מתוכה סיפר לי על החלומות שלו:
לקנות סירה שבה אפשר לגור.
וגם סוס.
להתפרנס – מצחצוח נעלים.
לנוע וללמוד את העולם –
וגם – לשמור על הקשרים במשפחה.

נוכחתי – לשנינו אותו חלום גדול. לנוע, לראות את העולם – לנוע ולנוע – וגם לשמור על הקשרים בתוך המשפחה.
חשבתי שאנחנו כל כך שונים.
מה פתאום? אנחנו כל כך דומים…. בראש. ברגש. ובעיקר – בטעם החיים – החלומות.

מעל התהומות אשר בינינו זרמה שיחה עם צחוקים. גשר. נפרדנו.
שילשתי את דמי הציחצוח. נותרה בי הרגשה של החמצה.

חזרנו אל חיינו: אני הלכתי אל הפאב על הנהר, חושבת את האיש שלא שאלתי לשמו. שתיתי בירה מול הגשר וחשבתי על האיש שממנו קיבלתי השראה – לראות את החיים באופן חיובי.
הזיכרון הזה הולך אתי מאז. הטביע בי חותם.
לראות את החיים שלי באופן חיובי – באשר יהיה.

שתפו Share

כל הזכויות שמורות – יפה כפיר סימון

קובי משיח 

גלילה לראש העמוד