הצילום שלי הוא שירת האנשים. הצילום מחבר אותי לאנשים.
My photography is the poetry of people. Photography connects me to people
הוא מסייע לי להנמיך מחסומים, מבטל חשש וחשדנות.
It helps me lower barriers, easing fear and suspicion.
עם המצלמה אני חווה עולמות שונים משלי: אני אורחת רצויה, כי יש לי לעתים משהו לתת, לא רק לקחת.
With my camera, I experience worlds different from my own: I become a welcome guest, because at times I have something to give – not only to take
כך – בשוק. סנטו אמארו בברזיל,
So it happens – in the market. In Santo Amaro, Brazil,
בירכא אשר במערב הגליל שלנו,
in Yarka, in our Western Galilee,
בחנות בגדי נשים בוורשה, פולין,
in a women’s clothing shop in Warsaw, Poland,
בקשמיר ההררית שבצפון הודו
in the mountainous region of Kashmir in northern India,
ובככר העיר בקרקוב.
and in the city square of Kraków.
בכל מקום.
Everywhere.
שירת האדם נוגעת בחיי. בלבי. בחלומות שלי. בשלהם. באהבה שלי אליהם. אל בני האדם באשר הם בני אדם.
The poetry of humanity touches my life. My heart. My dreams. Theirs. My love for them — for human beings, simply because they are human.
וגם באהבתם אלי.
And also in their love for me.
לכם חברי – מעט מן השפע. וברכות חמות מקרב לאהבה ו לחיבורים טובים עם אנשים טובים.
To you, my friends — a little of this abundance. And warm blessings from the heart: for love, and for good connections with good people.
