פסח השבוע – ואני עליתי להר הזיתים עם העולם לרגל: פסחא הנוצרי בירושלים. הם באו מקצוות תבל – מפולין ובלגיה, צרפת ארצות הברית, הפיליפינים הודו ואפריקה.
גם – ממצרים… זכר ליציאת מצרים?
באביב, כמו כל שנה – הפסחא הוא חג נותן תקווה לחוגגים, חג לכבוד ניצחון החיים על המוות.
נצחון החיים על המוות – מה נבקש יותר מזה? זה סודה של הנצרות. ההבטחה הזו. לחיים בלי מוות.
ישוע, איש צעיר עלה לירושלים מנצרת: מלא רוח וחזון, מלא ביקורת על הכהנים והממסד המתיוון והמושחת – ושינה את ההיסטוריה: העם אהב אותו, פרש על הדרך, לפני האתון עליה רכב האיש בגדים וגם ענפי דקל – והוא צעד לקראת מותו.
ימי הפסחא הם מסורת ישנה, נוצרית, שמספרת את סיפור השבוע האחרון בחייו של אותו נער:
יהודי צעיר, גלילי, ישוע בן יוסף ומרים .
וגם רוח הקדש היתה שם, כזכור, בעניין הלידה שלו. איך הסיפור הזה תפס. עד לאן הגיע….. ואיך שינה את פני האנושות.
ישוע עשה נסים, נתן תקווה, דיבר על מוסר והפך את הדת היהודית למשהו שקל יותר לחיות אתו: עובדה – שליש מתושבי כדור הארץ הם נוצרים שהולכים בדרכו – מעל שני מיליארד.
ההיסטוריה מגלגלת את סיפור חייו – ומפתחת את סיפור המעשה עד שבימינו מיליארדים חוגגים את חג הפסחא ( EASTER ) ששיאו – החזרה לחיים אחרי המוות:
התחייה, היציאה מן הקבר והעליה לשמיים.
זהו חג שמבטיח את נצחונה של התקווה, נצחון החיים על המוות. יותר מזה אנחנו לא רוצים. כולנו בני אדם. רוצים לחיות!!!!!
אלפים רבים מכל קצוות תבל, צמאים לישועה ולתקווה – עולים בעקבותיו לירושלים כל שנה.
אתמול צעדתי אתם. שרים, שמחים, מנפנפים ענפי תמר ואור בעיניהם.
חיילי משמר הגבול ומשטרה היו שם גם – גבוהים וחזקים. ונתנו לי הרבה חומר למחשבה.
כך גם איש המשטרה שאסף מן הילדים הצועדים את דגלי פלסטין. אותו לא העזתי לצלם!!!
עצרתי ביפה בכנסיות ירושלים – כנסיית הדמעה שבמורד הר הזיתים.
שם בכה ישוע על גורל העיר. הוא חזה, על פי הברית החדשה את החורבן. חורבן בית המקדש שלנו…. הרי גם הוא היה יהודי כמונו .
כיפות הזהב של הכנסיה הרוסית האירו את הערב היורד.
וחה של הנסיכה הרוסיה שירושלים היתה מחוז חלומותיה רחפה מעל הקברים: של היהודים ושל המוסלמים שכבר אינם אתנו בהר הזיתים ובמורד הר הבית.
גם הם וודאי רצו לחיות! ולא למות
הנערות היפות מבית לחם ומירושלים הזכירו לי את יעל בתי, שכבר איננה ארבע עשרה שנים. . גם היא אהבה מוסיקה, ומסעות, גם היתה יפה וחכמה מאד.
אין מילים לתאר את חסרונה.
גם היא רצתה מאד לחיות.
הצופים של ירושלים הפליאו לנגן בחמת חלילים סקוטית – עוד מזכרת, עוד תזכורת להסטוריה המורכבת, המטורפת של העיר, הארץ והעם שלנו.
ההיסטורה הלא שקטה הרוויה בדם – ושל ארץ הבחירה הזו שהעניק לנו האל. בחסדו.
בחסדו? אנישואלת. אין לי פתרונות. ולא תשובות. אני רק מתפללת. גם בפסחא. גם בפסח.
מתפללת ועושה הכל הכי טוב שאני יכולה.
ומקווה לטוב.
