יפה כפיר   מֵעֵבֶר לַכְּאֵב – ספר השירים

————————————

לְטַל בִּתִּי הַבְּכוֹרָה   הָאֲהוּבָה עָלַי מִכָּל
אָחוֹת   וּבַת.   ואֵם   וּבַת זוּג.
עַל הֱיוֹתֵךְ

————————————

שִׁירֵי מַסָּע

מסע אישי 

 הָאֵשׁ נָגְעָה בְּנִשְׁמָתִי.

שָׂרַדְתִּי אוֹתָהּ.

אֲנִי הוֹלֶכֶת בַּדְּרָכִים.

הַכְּאֵב שֶׁלִּי אָרוּז בְּתַרְמִילִי.

עָטוּף הֵיטֵב,

הַרְבֵּה שְׁכָבוֹת עוֹטְפוֹת אוֹתוֹ

שֶׁלֹּא יִגַּע בָּאֹשֶׁר הַמֻּנָּח בַּחֲבִילָה שֶׁמִּתַּחְתָּיו.

אֲנִי נוֹשֵׂאת אוֹתָם אִתִּי, אֶת הַכְּאֵב וְאֶת הָאֹשֶׁר

הולכת במסע חיי עם המשא שלי.

הוֹלֶכֶת וְחוֹזֶרֶת,

יוֹצֵאת וּבָאָה,

פּוֹתַחַת שַׁעַר וְסוֹגֶרֶת דֶּלֶת,

עוֹבֶרֶת בֵּין הַהֵיכָלִים,

הָאַרְמוֹנוֹת,

הָרִים,

בְּקָעוֹת,

עוֹלָה, יוֹרֶדֶת.

חוֹוָה אֶת הָעוֹלָם בְּכָל חוּשַׁי.

כּוֹאֶבֶת  וּמְאֻשֶּׁרֶת.

יוֹדַעַת אֵין מוֹצָא: שְׁנֵיהֶם שָׁם בִּשְׁבִילִי תָּמִיד:

הָאֹשֶׁר וְאִתּוֹ הַכְּאֵב.

שְׁנֵיהֶם תָּמִיד אִתִּי.

ג'ינס ושתי חולצות טריקו

גִ'ינְס וּשְׁתֵּי חֻלְצוֹת טְרִיקוֹ, אֲנִי נוֹסַעַת.
לֹא יוֹדַעַת
עַד מָתַי
וּמַה יִהְיֶה
וְאֵיפֹה וּמָתַי.

נוֹסַעַת אֶל הַחֹפֶשׁ.
נוֹסַעַת לְמָקוֹם רָחוֹק.
נוֹטֶשֶׁת אֶת הַוַּדָּאוּת.
קַלָּה

אני בחרתי במסע

זֶה רַק חֲלוֹם, אֲנִי יוֹדַעַת.
הַמַּסָּעוֹת, הָרַכָּבוֹת, הַמְּטוֹסִים,
וְהַחַיִּים
מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹת הַמְּצִיאוּת.
בְּלִי שׁוּם דָּבָר קוֹבֵעַ גּוֹרָלוֹת.

אֲנִי יוֹדַעַת, הַמַּסָּע הוּא רַק חֲלוֹם
אַךְ לִי הוּא הַשִּׁגְרָה.

בָּחַרְתִּי בַּחֲלוֹם.

אֵינִי רוֹצָה לִחְיוֹת בַּמְּצִיאוֹת.
הִיא מְסֻבֶּכֶת לִי, קָשָׁה, כּוֹאֶבֶת,

מַרְגִּיזָה, הוֹלֶמֶת בִּי, מַכָּה עַד כְּלוֹת כֹּחִי.

בָּחַרְתִּי בַּחֲלוֹם.
בָּחַרְתִּי לִהְיוֹת שְׁרוּיָה בַּיֹּפִי,
לְלַקֵּט פְּנִינִים, מַרְאוֹת וּמִפְגָּשִׁים…

הַכֹּל
עָשִׁיר בִּטְעָמִים 
וְחִישׁ חוֹלֵף וּמְפַנֶּה מָקוֹם
לַבָּא.

זֶה רַק חֲלוֹם.
אָז מַה?

אֲנִי
אֲנִי בָּחַרְתִּי בַּחֲלוֹם.

אני יודעת

אֲנִי יוֹדַעַת,
אֵלֶּה מוֹתָרוֹת.
הַכֹּל שֶׁלִּי:
הַזְּמַן שֶׁלִּי,
הַכֶּסֶף שֶׁהִקְצַבְתִּי לַמַּסָּע- שֶׁלִּי .  
הָעֹנֶג לְשׁוֹטֵט- שֶׁלִּי.
חָפְשִׁית.
וּמִתְעַנֶּגֶת.
מִתְבּוֹנֶנֶת.
מְלַקֶּטֶת
פִּתּוּיִים
מַרְאוֹת

חֶמְדָה וְחֵן

וְיֹפִי. 

וְהָלְאָה.
עוֹד וְעוֹד.

הַכֹּל שֶׁלִּי:
הַזְּמַן,
הָעֹנֶג,
זוֹ הָעִיר רַבַּת הַנִּפְלָאוֹת, הַכְּפָר, הַטֶּבַע,

הָעוֹלָם גָּדוֹל.

שֶׁלִּי. 

לבד בדרך

חַיִּים שֶׁל אֲנָשִׁים זָרִים
חוֹלְפִים מוּלִי
וְלֹא נוֹגְעִים בִּי.
עִגּוּלֵי חַיִּים נוֹשְׁקִים לְמַסָּעִי
בְּרֵיחַ
קוֹל
וְצֶבַע וְצוּרָה
נָעִים, בְּשֶׁלָּהֶם, חוֹלְפִים מוּלִי כְּאִלּוּ לֹא הָיִיתִי.

בסין

בְּסִין בְּתוֹךְ בּוּעָה שְׁקוּפָה

נוֹגַעַת לֹא נוֹגַעַת

בָּרֵיחוֹת

בַּכְּאֵבִים

בַּיֹּפִי

בַּזְּוָעָה

בַּמְּצִיאוֹת שֶׁל הָאִכָּר

הַהֵלֶךְ

הַיַּחְפָן

סוֹחֵר הַבְּהֵמוֹת

סוֹחֵר נָשִׁים

זוֹנָה

קַבְּצָן

עָשִׁיר מֻפְלָג

וִילָדוֹת נוֹגְעוֹת בִּי, בַּזָּרָה,  קוֹלְטוֹת נִיחוֹחַ מֶרְחַקִּים,  תּוֹהוֹת,
מִי הָאִשָּׁה הַזּוֹ שֶׁמִּתְבּוֹנֶנֶת בִּשְׁתִיקָה בַּכֹּל?

וּפְקִיד הַקַּבָּלָה: הוּא מְחַיֵּךְ אֵלַי בַּבֹּקֶר, מְצַפֶּה לְתֶשֶׁר.

מְחַיֵּךְ,  מוֹדֶה וְקַד.

אַהֲבָה קְנוּיָה שֶׁל רֶגַע…

בדרכים אני צוענייה

בַּדְּרָכִים אֲנִי צוֹעֲנִיָּה עִם וֶרֶד,

כָּךְ אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת עַצְמִי,
בְּלִי הַשְׁוָאוֹת.
חַיָּה אֶת עַצְמִי בְּכָל דַּקָּה
בְּלִי מַחְשָׁבוֹת עַל מַה שֶׁאֵין,

 וְלֹא יִהְיֶה לִי לְעוֹלָם.

אֵין עוֹלָם שֶׁמְּנַתֵּב אוֹתִי בְּמַסְלוּלִים קְבוּעִים מֵרֹאשׁ,
כְּמוֹ טִיל מֻנְחֶה לַמַּטָּרָה,
לְהִתְרַסְּקוּת.

בַּדְּרָכִים אֲנִי צוֹעֲנִיָּה עִם וֶרֶד,
אֵשֶׁת הָעוֹלָם,
אַחַת וִיחִידָה.
בַּדְּרָכִים אֲנִי פַּרְפַּר חָפְשִׁי
טוֹעֶמֶת וְחוֹוָה,

אוֹסֶפֶת אֶל חֵיקֵי רַק טוֹב.

חֲדָשׁוֹת לִבְקָרִים מִתְחַלְּפִים לִי הַמַּרְאוֹת.
מֶרְחָבִים סְבִיבִי,
וְאֵינִי שׁוֹקַעַת 
הָאֲוִיר נָקִי מֵחִבּוּטִים

 וּדְאָגוֹת לִטְוָח אָרֹךְ וּמַה יִהְיֶה

הַכֹּל כָּאן לִרְצוֹנִי.

בַּדְּרָכִים הַנּוֹף אֵינוֹ קָבוּעַ,
וְאֵינִי יוֹשֶׁבֶת אֲרֻכּוֹת.
אֲנִי הוֹלֶכֶת בַּדְּרָכִים,
קַלָּה, נוֹשֶׁמֶת, לֹא כְּבוּלָה, לֹא מְחֻיֶּבֶת
הוֹלֶכֶת בַּדְּרָכִים, גּוּפִי גָּמִישׁ וְקַל

בַּתְּנוּעָה אֲנִי בּוֹטַחַת וְצוֹלַחַת עוֹד וְעוֹד מֶרְחָב וּזְמַן
וּמִתְאַהֶבֶת שׁוּב בַּיֹּפִי שֶׁחוֹלֵף עוֹבֵר לוֹ מוּל פָּנַי בְּלִי שׁוּב.

הַטֶּבַע וְהָעִיר יָפִים לִי.
לֹא יוֹדַעַת תַּחֲרוּת רְכוּשָׁנוּת וְתוֹבְעָנוּת.

אֵין לִי צִפִּיּוֹת,  רַק תְּחוּשַׁת רִחוּף בְּלִי הִתְחַבְּרוּת

 לְשׁוּם מִשְׁקֹלֶת שֶׁמּוֹשֶׁכֶת אֶת רַגְלַי לַתְּהוֹמוֹת.

לִחְיוֹת עִם הַכְּאֵב

שברי חלומותיי

בְּסוֹף כָּל הַדְּרָכִים

הַקֶּבֶר

מְחַכֶּה

לִי.

יַלְדָתִי

בְּתַכְרִיכִים.

אֲנִי חוֹלֶמֶת חֲלוֹמוֹת שֶׁנִּשְׁבָּרִים אֶל אֶבֶן מַצֵּבָה

וְצוֹלְלִים

אֶל בּוֹר שָׁחֹר.

מְרֻסָּקִים.

שִׁבְרֵי חֲלוֹמוֹתַי מִסְתַּחְרְרִים בְּבוֹר שָׁחֹר.

במקום

חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי

שֶׁהַיּוֹם אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, בִּמְקוֹם לָלֶכֶת לְסֶרֶט

אֶסַּע לְבֵית הַקְּבָרוֹת,

אֶחְבֹּט רָאשִׁי בַּמַּצֵּבָה:

אֶפָּצַע אֶת עוֹר הַמֵּצַח,

אֲנַפֵּץ אֶת הַגֻּלְגֹּלֶת,

אָמוּת.

אִתָּהּ.

כובע תכלת

קָנִיתִי

כּוֹבַע תְּכֵלֶת,

עִם תִּתֹּרֶת רְחָבָה.

בַּחַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה

נִשְׁקֶפֶת  לִי אִשָּׁה אַחֶרֶת: אֵין מֻשָּׂא בְּמַסָּעָהּ

יָפָה

גְּבוֹהָה

וּמְחַיֶּכֶת. לֹא לוֹחֶכֶת אֵשׁ אֶת נִשְׁמָתָהּ.

בים שחור של בכי   

בְּיָם שָׁחֹר שֶׁל בֶּכִי
אֲנִי 
צוֹחֶקֶת
מְחַיֶּכֶת
מְדַבֶּרֶת
מְסַפֶּרֶת
וְחוֹלֶמֶת,
מַגְשִׁימָה,
וְעוֹד, וְעוֹד

וּבָהּ בָּעֵת 
נֶחְרֶכֶת נִשְׁמָתִי
מִצַּעַר,
לְאִטָּהּ
וְכָךְ אֲנִי
נִשְׂרֶפֶת
מִתְפּוֹרֶרֶת
לְאָבָק וְאֵפֶר
בְּלִי בִּתִּי, הַמֵּתָה,
בְּלִי בִּתִּי.

הכאב שלי     

הַכְּאֵב כֻּלּוֹ שֶׁלִּי
וְשֶׁל בִּתִּי הַמֵּתָה.

לָהּ אִבְחָה שֶׁל אֵשׁ
לִי כְּוִיָּה
לָעַד
שׂוֹרֶפֶת, מְדַמֶּמֶת.

מְדַמֶּמֶת
אַט
עַד
שֶׁיֶּאֶזְלוּ מִמֶּנִּי
הַחַיִּים,
אֶל הַשַּׁלְוָה שֶׁאַחֲרֵי הַכֹּל.

טסה לשמיים      

טָסָה לַשָּׁמַיִם.

הִיא לֹא כָּאן.

נָמוֹגָה.

הֶרֶף עַיִן קַל,

עִפְעוּף קָצָר שֶׁל מַלְאֲכֵי הָרָשָׁע.

פְּצָצָה הִתְפּוֹצְצָה.

יַלְדָּה שֶׁלִּי הִתְפּוֹצְצָה

בְּאוֹר וְאֵשׁ וּרְסִיסִים

וְלֶהָבָה:

הַכֹּל נָמוֹג ־

הַטּוֹב

הַקֶּסֶם

הַחֶמְדָּה.

הָאַהֲבָה .

זו הכמיהה לחלומי

זוֹ הַכְּמִיהָה לַחֲלוֹמִי.
מֻבְטָח וְלֹא קַיָּם וְלֹא בַּר הַשָּׂגָה:
כְּמִיהָה לַזֹּךְ.
לַטֹּהַר.

אֲנִי
נֶחְבֶּטֶת, מִתְרַסֶּקֶת.

מִדְרָכוֹת מְלֻכְלָכוֹת
זֵעָה 
דְּמָעוֹת
קְמָטִים
פִּצְעֵי בַּגְרוּת
פִּצְעֵי זִקְנָה

רַק מָוֶת וְאֵימָה.
וּפַחַד.
אֵין בִּלְתָּם.

לא אל האושר

לֹא אֶל הָאֹשֶׁר,

רַק לַשֶּׁקֶט

אֲיַחֵל.

הוּא מַשְּׂאַת הַנֶּפֶשׁ.

שָׁקֵט וּמְבֹרָךְ,

נְטוּל כְּאֵב,

נְטוּל גַּעְגּוּעִים אֶל מַה שֶׁלֹּא יִקְרֶה אַף פַּעַם..

שֶׁקֶט שֶׁל חַיִּים, מַשְּׂאַת נַפְשִׁי.

לֹא דּוּמִיָּה שֶׁל מָוֶת!

צְעָקוֹת שֶׁל יְלָדִים בָּרֶקַע,
תִּינוֹקוֹת.

גְּבָרִים, נָשִׁים בְּשֶׁלָּהֶם,
בְּקִרְבָתִי.

אֲנִי ־
שׁוֹתֶקֶת.

לְבַדִּי.

לי אין מילים

 לִי

אֵין מִלִּים לָתֵת בִּטּוּי לַכְּאֵב

אוֹ לְהַגִּיד

אֲפִלּוּ לֹא לַחְשֹׁב אֶת הַכְּאֵב.

לִי אֵין מִלִּים לִכְעֹס.

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל בִּתִּי  שֶׁנִּקְבְּרָה בָּאֲדָמָה הַזּוֹ

בַּפַּחַד, בָּאֵימָה וַחֲרָדָה.

לִי רַק

אֶפְשָׁר

לִהְיוֹת

קְפוּאָה

וּבִי

גּוּשׁ קֶרַח

בֵּין סַרְעֶפֶת לַצְּלָעוֹת.

בְּכֹחוֹתַי, דַּלִּים,

כָּלִים,

אֲנִי

נוֹשֵׂאת

אֶת מַה שֶׁחַי בִּי עוֹד…

הצער הוא בכל, יעל

הַצַּעַר הוּא בַּכֹּל, יָעֵל.

בְּהֵעָדְּרֵךְ.

בַּחֲלוֹמוֹת בַּלַּיְלָה, שֶׁאַתְּ כָּאן.

 וְעוֹד מְעַט תָּבוֹאִי, וְתִהְיִי לִי שׁוּב בִּתִּי.

הַצַּעַר הוּא בַּכֹּל.

בַּשִּׁכְחָה שֶׁמְּאַכֶּלֶת אֶת זִכְרֵךְ, אֶת הֱיוֹתְךְ.

לְאַט.

זִכְרֵךְ הוֹלֵךְ וְנֶעֱלָם, וְשׁוּם דָּבָר שֶׁאֶעֱשֶׂה לֹא יְשַׁנֶּה זֹאת.

לֹא עוֹד צְמִיחָה וְהִתְחַדְּשׁוּת שֶׁל הַחַיִּים שֶׁל מַה שֶׁאַתְּ הָיִית.

נוֹתָר רַק פֶּצַע מְדַמֵּם, אֵיבָר קָטוּעַ.

הַצַּעַר הוּא בַּכֹּל.

הַצַּעַר  בַּקִּנְאָה  בְּאִמָּהוּת שֶׁיַּלְדֵיהֶן כֻּלָּם חַיִּים.

מַרְאֶה שֶׁל אֵם וּבַת מַטְרִיף אֶת דַּעְתִּי,

 כִּי גַּם אֲנִי רוֹצָה, אוֹתָךְ, אֶת יָלַדְתִּי שֶׁלִּי ־ אִתִּי.

הַצַּעַר הוּא בַּזִּכָּרוֹן שֶׁל הַדַּקּוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת.

סִפְּרוּ לִי אֵיךְ: הָאֵשׁ, הָרַעַם, אֵיךְ נָפַלְתְּ פְּקוּחַת עֵינַיִם.

לֹא הָיִיתִי  שָׁם לִשְׁמֹר עָלַיִךְ.

בְּכָל מַגָּע עִם הַמְּצִיאוּת עוֹלֶה הַצַּעַר.

בַּחֲדָשׁוֹת.

בַּמִּלְחָמָה הָאַחֲרוֹנָה.

בַּדִּוּוּחִים מִן הַשְּׁטָחִים.

בְּקוֹרוֹתָיו שֶׁל הַסִּכְסוּךְ.

בְּכוֹתְרוֹת הָעִתּוֹנִים.

מִכָּל הַכִּוּוּנִים הוּא בָּא, חוֹתֵךְ לִי בִּבְשָׂרִי.

וְהַשִּׂמְחָה בַּכֹּל.

באליה שֶׁזֶּה עַתָּה נוֹלְדָה.

וְזֶה מַבְלִיט יוֹתֵר אֶת הֶעְדֵּרֵךְ, יָעֵל,

 אֶת חֶסְרוֹנֵךְ, אֶת הַתְּחוּשָׁה שֶׁל אִלּוּ, לֹא הָיִית שָׁם בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע.

וּבִי יֶשְׁנָהּ שִׂמְחָה, יָעֵל, בְּהֶעְדֵּרֵךְ אֲנִי שְׂמֵחָה וְלִפְעָמִים צוֹחֶקֶת,

אֲנִי נוֹתַרְתִּי בַּחַיִּים הָאֵלֶּה, בִּלְעָדַיִךְ,

אִשָּׁה שֶׁמִּתְבַּגֶּרֶת אַט

אֶל הַזִּקְנָה,

אִשָּׁה שְׂמֵחָה בְּמַה שֶׁיֵּשׁ, יָעֵל,

חוֹלֶמֶת חֲלוֹמוֹת,

חוֹוָה אֶת הַכְּאֵב

וּבְעִקָּר מִתְגַּעְגַּעַת: לְסַפֵּר לָךְ אֵיךְ הָיָה,

הֵיכָן הָיִיתִי,

מַה חָוִיתִי,

מַה הָיָה לִי טוֹב

וְכַמָּה אֹשֶׁר יֵשׁ כָּאן,

אֹשֶׁר שֶׁאַתְּ לֹא תִּזְכִּי לוֹ לְעוֹלָם.

וְכָךְ הַזְּמַן חוֹלֵף וּמִתְכַּלֶּה.

וְיֵשׁ בּוֹ צַעַר וְשִׂמְחָה.

וְאַתְּ כְּבָר לֹא יוֹדַעַת, לֹא שׁוֹמַעַת,

וְאֵין מָנוֹס מִלִּהְיוֹת כָּאן בִּלְעָדַיִךְ,

לְבַדִּי.

עדיין לא ביכיתי את בתי   

עוֹד לֹא.

עדיןן לֹא בִּכִּיתִי אֶת בִּתִּי.

לֹא לָבַשְׁתִּי שַׂק וְאֵפֶר.

לֹא בָּכִיתִי.

לֹא יִלַּלְתִּי.

לֹא צָעַקְתִּי.

בְּיָדַי 

מָשַׁכְתִּי

אֶת עַצְמִי לָאוֹר:

לַצְּחוֹק, לַיֹּפִי,

אֶל מְנַת חֶלְקָם שֶׁל אֵלֶּה שֶׁהַשְּׁכוֹל דִּלֵּג עַל מְעוֹנָם.

בְּצִפָּרְנַיִם-

צִפָּרְנַי תְּקוּעוֹת בִּבְּשַׂר לְחָיַי, מִצְחִי, מוֹשֶׁכֶת לְמַעְלָה אֶת חַיַּי שֶׁלִּי

מִתּוֹךְ

הַשְּׁכוֹל,

הַדָּם.

לָאוֹר,

אֶל הַחַיִּים.

כְּאִלּוּ כְּלוּם לֹא הִתְרַחֵשׁ  בְּהֶרֶף עַיִן שֶׁל בְּרָגִים וּמַסְמְרִים וְחֹמֶר נֶפֶץ.

וְהַחַיִּים הוֹלְכִים וְנִמְשָׁכִים, כְּאִלּוּ לֹא הָיָה דָּבָר. 

קוים מקבילים

שש שנים למותה של יעלי

הַחַיִּים
שׁוֹצְפִים כְּמוֹ יָם
סוֹאֵן גּוֹעֵשׁ וְרַב פָּנִים
צוּרוֹת
צְבָעִים
שְׁקִיפוּת וַעֲכִירוּת
וּתְהוֹמוֹת
וְגַל נִשָּׂא אֶל עָל
וְרֶסֶס רַעֲנָן.

אִתָּם
הַכְּאֵב.
כְּמִיהַת הַלֵּב:
לָמוּת,
אִתָּהּ.

נָעִים בְּקַו מַקְבִּיל
עוֹלִים
יוֹרְדִים
לוֹפְתִים אֶת צַוָּארִי,
מוֹשְׁכִים אוֹתִי לַתְּהוֹמוֹת.

עוֹד מעט  

תָּמִיד אֲנִי צוֹחֶקֶת

תָּמִיד אֲנִי בּוֹכָה

אִתִּי תָּמִיד  בִּתִּי הַחַיָּה, וּבִתִּי הַמֵּתָה.

כָּךְ, לְאַט,

בֵּין הַקְּצָווֹת,

אוֹבֶדֶת לִי צְלִילוּת הַדַּעַת.

עוֹד מְעַט

כְּמוֹ הַמְּשֻׁגַּעַת שֶׁל  הַכְּפָר

אֶטְמֹן רָאשִׁי בְּרֶמֶץ חַם שֶׁל מְדוּרָה,

אֶצְרַח אֶל הַשָּׁמַיִם

אֶל הָאֲדָמָה

לְקוֹל צְחוֹקָם שֶׁל יְלָדִים בְּעֶרֶב קַיִץ בַּגִּנָּה הַצִּבּוּרִית.

שִׁירֵי דּוֹר שֵׁנִי

דור שני

הוֹרַי הָלְכוּ לְעוֹלָמָם.

שׁוֹתְקִים.

לָקְחוּ עִמָּם אֶל מַעֲבֶה הָאֲדָמָה

אֶת הַתּוֹלְדוֹת,

הַיִּסּוּרִים,

אֵימֵי הַמִּלְחָמָה

וּמַחֲנוֹת הַמָּוֶת.

אֲפִלּוּ אֵיךְ קָרְאוּ לָהֶם אֵינִי יוֹדַעַת

לְדוֹדוֹתַי,

וּלְדוֹדַי,

בְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי

שֶׁלֹּא זָכִיתִי לְהַכִּיר,

לַחְווֹת לָגַעַת,

לֶאֱהֹב

בְּחַיֵּיהֶם

שֶׁתַּמּוּ טֶרֶם עֵת בְּפּוֹלִין, רוּסְיָה…

בִּתִּי

הִתְפּוֹצְצָה

בָּאֵשׁ.

כָּלְתָה בְּרֶגַע, בַּחֲטַף חָמְרֵי הַנֶּפֶץ.

הָיְתָה, אֵינֶנָּה.

בְּרֶגַע גָּזוּ

כָּל חֲלוֹמוֹתֶיהָ,

תִּקְווֹתֶיהָ,

לֹא תֵּדַע עוֹד אֹשֶׁר,

צַעַר,

חִיּוּכִים,

כְּאֵב,

חַיִּים.

וְכָךְ אֲנִי נוֹתַרְתִּי

מַיִם בְּלִי חוֹפִים.

צָפָה, כְּמוֹ בָּאוֹקְיָנוֹס, מֶרְחֲבֵי אֵין קֵץ רֵיקִים וְשׁוֹמֵמִים.

עָבָר לִי וְעָתִיד לִי אֵין.

גְּדוּעִים חַיַּי

אֵינִי יוֹדַעַת אָנָה אֲנִי בָּאָה.

אמי נשאה עמה את כל החרדות

אִמִּי נָשְׂאָה עִמָּהּ אֶת כָּל הַחֲרָדוֹת,

וְהֶעֱבִירָה לִי אוֹתָן.

לַמְרוֹת אַהֲבָתָהּ

הוֹרִישָׁה לִי אִמִּי גַּם אֶת הַפַּחַד.

הַצִּפִּיָּה, תָּמִיד,  לָרַע מִכָּל.

הַמָּוֶת שֶׁפָּקַד אוֹתִי הוּא הַגְשָׁמָה שֶׁל הַפְּחָדִים

 אֲשֶׁר נָשְׂאָה אִתָּהּ אִמִּי.

הַמָּוֶת, הַנְּטִישָׁה, וְהַבְּדִידוּת.

זֶה לֹא הָיָה נִדְמֶה לָהּ.

פָּקַד אוֹתִי הַמָּוֶת.

חָמַס אֶת הַיָּקָר לִי בְּחַיַּי.

בִּתִּי.

רָצִיתִי לֹא לָדַעַת.

לִחְיוֹת כְּאִלּוּ כָּאן הַכֹּל בְּסֵדֶר.

לִחְיוֹת.

לְהִתְחַתֵּן.

לָלֶדֶת.

לְקַוּוֹת שֶׁהָאֵימָה

נוֹתְרָה שָׁם בְּאֵירוֹפָּה עָלְתָה בָּאֵשׁ

 כָּלְתָה בַּלֶּהָבוֹת

 נָמוֹגָה בֶּעָשָׁן.

כָּלְתָה עִם דּוֹדוֹתַי

 דּוֹדַי סָבַי וְסָבוֹתַי

אֲשֶׁר נִסְפּוּ וְנֶאֶסְפוּ אֶל הַשָּׁמַיִם.

הֵם פָּחֲדוּ, וַדַּאי, אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁהֵם פָּחֲדוּ לָמוּת.

הַפַּחַד שֶׁלָּהֶם, הַחֲרָדָה שֶׁחִלְחֲלָה מֵאֵשׁ הַמִּשְׂרָפוֹת אֶל נִשְׁמָתָם

הַפַּחַד שֶׁלָּהֶם מְפַעְפֵּעַ וְנוֹגֵעַ בְּחַיַּי.

רָצִיתִי לֹא לָדַעַת.

וְגַם הַיּוֹם, אַחֲרֵי שֶׁנִּקְבְּרָה בִּתִּי בָּאֲדָמָה

 אֲנִי בּוֹחֶרֶת לְהַכְחִישׁ אֶת הָאֵימָה.

לִחְיוֹת כְּאִלּוּ כָּאן הַכֹּל בְּסֵדֶר.

אֲנִי נִסְחֶפֶת אֶל יָפְיוֹ שֶׁל הָעוֹלָם, שׁוֹקֶדֶת לְלַקֵּט פְּנִינִים,

אוֹסֶפֶת יֹפִי, שֶׁקֶט, אֲנָשִׁים טוֹבִים בְּאֶמְצַע הַדְּרָכִים.

וְכָל הַזְּמַן יוֹדַעַת: הַשֶּׁפַע שֶׁל הַטּוֹב זֶה רַק כְּאִלּוּ.

הָרַע יֶשְׁנוֹ תָּמִיד- הָיָה הוֹוֶה וְיִהְיֶה.

נוֹרָא, אָיֹם,  וְהוּא מֵאֲחוֹרֵי עִקּוּל הַדֶּרֶךְ.

הוּא שָׁם. צוֹפֶה לִי שֶׁאָבוֹא. הוּא מְחַכֶּה לִי.

עִנְיָן שֶׁל זְמַן, וְהַפְּחָדִים שׁוּב יִתְגַּשְּׁמוּ לְמַשֶּׁהוּ אָיֹם, נוֹרָא.

וַאֲמִתִּי. לְלֹא מוֹצָא, לֹא תּוֹחֶלֶת.

וְשׁוּב אֶחְוֶה

אוֹתָם:

הַמָּוֶת, הַנְּטִישָׁה, וְהַבְּדִידוּת.

אמי – בין ארץ הדב וארץ התן ***

אִמִּי נוֹלְדָה בִּזְמַן אֲשֶׁר הִצְמִית אֶת עֲלוּמֶיהָ.

גָּזַל אֶת סָבָתִי, סָבִי דּוֹדַי וְדוֹדוֹתַי.

אִמִּי נִצְּלָה בְּעוֹר שִׁנֶּיהָ,

יְתוֹמָה בָּרְחָה.

הִתְגַּלְגְּלָה בַּמַּחֲנוֹת.

 עַל פְּנֵי יַבֶּשֶׁת נְאוֹרָה וַחֲסוּמָה

לָהּ לְיַלְדָּה־פְּלִיטָה שֶׁעוֹלָמָהּ חָרַב.

בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

הִיא

שָׁכְחָה־הִשְׁכִּיחָה בְּכֹחָהּ הַדַּל הַכֹּל.

הֵבִיאָה לָעוֹלָם אוֹתִי, אָחִי,

כְּאִלּוּ כְּלוּם,

הִיא לֹא דִּבְּרָה אַף פַּעַם.

וּכְשֶׁאֲנִי, בְּמַסְּעוֹתַי, נָסַעְתִּי בַּדְּרָכִים

חָזַרְתִּי אֶל אַרְצוֹת הַדֹּב בְּחִלּוּפֵי זְמַנִּים וּמִשְׁטָרִים

אִמִּי שְׁבוּרַת הַלֵּב לֹא בָּאָה.

הִיא לֹא חָזְרָה אֶל מְחוֹזוֹת הַצַּעַר
הָאָבְדָן שֶׁל מִשְׁפַּחְתָּהּ.

אִמִּי שָׂמְחָה בְּמַסְּעוֹתַי אֶל הֶעָבָר שֶׁלָּהּ,

חוֹזֶרֶת

אֶל הַשָּׁרָשִׁים שֶׁלָּהּ שֶׁנֶּעֶקְרוּ

אֶל אֲהוּבֶיהָ שֶׁנִּסְפּוּ.

הִיא כָּאן טָוְתָה אֶת הַחוּטִים שֶׁנִּפְרְמוּ,

אֶת רְסִיסֵי הַזִּכְרוֹנוֹת הָפְכָה לְאָרִיג חַיִּים חָדָשׁ…

*** הכותרת שאולה משירת אלכסנדר פן: הדב הרוסי והתן המזרח תיכוני והעולה החדש הנקרע ביניהם.
אמי נולדה ברוסיה, מינסק. ברחה משם עם פרוץ מלחמת העולם עם אחותה הצעירה. משפחתה נלקחה  למחנות ההשמדה על ידי הגרמנים.

שִׁירֵי סוֹף הַדֶּרֶךְ

מחשבות אבדניות

הַמָּוֶת מְרַחֵף מֵעַל רָאשִׁי.

שָׁקוּף  אֲבָל נוֹכֵחַ.

גָּדוֹל מִמֶּנִּי

 צָד בְּיָד חוֹנֶקֶת אֶת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי

אֶת הַחִיּוּךְ

וְאֶת הַצֹּרֶךְ לְקַוּוֹת

 שֶׁטּוֹב יִצְמַח לִי מִן הַיּוֹם הַבָּא.

אוֹחֵז וְלֹא מְרַפֶּה.

הוּא לֹא יוֹדֵעַ: אֵין לוֹ חֲזָקָה עָלַי,

 אֲנִי מִחוּץ לִשְׁלִיטָתוֹ.

אוֹחֵז הוּא בִּי וְלֹא מַרְפֶּה ־

 וּמְסֻבֶּכֶת בְּשׁוּלֵי בִּגְדוּ אֲנִי צוֹחֶקֶת,

חוֹמֶקֶת,

וּמוֹתִירָה מֵאֲחוֹרַי אֶת כַּף יָדוֹ שְׁלוּחָה

אֵלַי.

עדיין לֹא, אֲנִי אוֹמֶרֶת לוֹ, עדיין לֹא.

רוצה קבורת שמיים

כְּשֶׁגַּרְתִּי בִּירוּשָׁלַיִם הָיִיתִי זָרָה. לְעִתִּים הִרְהַרְתִּי בַּמָּוֶת, בְּמוֹתִי…. לֹא יָכֹלְתִּי לָשֵׂאת אֶת הַמַּחְשָׁבָה, שֶׁאֶקָּבֵר בְּהַר הַמְּנוֹחוֹת:  בְּתוֹךְ הָאֶבֶן, פְּסִיק קָטָן בְּיָם קְבָרִים,  זָרָה בְּתוֹךְ הָאֶבֶן הַקָּשָׁה. אָז  הָגִיתִי אֶת הַמַּחְשָׁבָה עַל חֲזָרָה לַטֶּבַע. כְּדֶרֶךְ הַטִּיבֶּטִים. בְּהָרִים.

בְּטִיבֶּט לָמַדְתִּי שֶׁהַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה לָהֶם לַחְזֹר אֶל הַטֶּבַע, בְּאֶרֶץ אֶבֶן בְּלִי עָפָר, הִיא קְבוּרַת שָׁמַיִם:  בְּטִיבֶּט מְבַתְּרִים כֹּהֲנִים אֶת גּוּפַת הַמֵּת  וּמַנִּיחִים אוֹתָהּ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם. וְכָךְ רָצִיתִי גַּם אֲנִי.

אֲנִי זָרָה בִּירוּשָׁלַיִם.
בִּתִּי הַצְּעִירָה קְבוּרָה בָּעִיר בָּהּ  גַּרְתִּי פַּעַם.
הוֹרַי כַּרְמֶל מְקוֹם מְנוּחָתָם.
אֲנִי שׁוֹכֶנֶת עַל הָהָר מוּל הַמִּדְבָּר.

כְּשֶׁאָמוּת
עַל פִּי דִּינֵי דָּתִי יֻקְצֶה לִי

בְּדַל חֶלְקָה / שׁוּרָה / מִשְׁבֶּצֶת
בֵּין זָרִים.
גְּוִיָּתִי תֻּשְׁלַךְ שָׁם
אַלְמוֹנִית, זָרָה,
כְּמוֹ חַיַּי כָּאן,

בֵּין אַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם, בֵּין קוֹצִים,

אָבָק וּתְכֵלֶת הַשָּׁמַיִם.
זָרָה

וְלֹא נוֹגַעַת בַּחַיִּים.

אֲנִי

רוֹצָה קְבוּרַת שָׁמַיִם

כְּמוֹ שָׁם בְּגֹבַהּ רָב.
מָקוֹם שֶׁבּוֹ יוֹדְעִים

שֶׁאֵין מְאוּמָה אַחֲרֵי שֶׁתַּם הַכֹּל,
וְאֶל הָרֵיקָנוּת הַזּוֹ כְּמֵהָה נַפְשִׁי.
לָתֵת אֶת הַבָּשָׂר לְעוֹף שָׁמַיִם.
אֲנִי רוֹצָה לְהִתְפּוֹגֵג אֶל הָאֲוִיר כְּאִלּוּ לֹא כָּאַבְתִּי
לֹא
הָיִיתִי
כָּאן.

בבקרים אני הולכת בכרמים

לִפְנֵי שָׁנִים מְעַטּוֹת עָבַרְתִּי לְהִתְגּוֹרֵר בִּכְפָר תָּבוֹר.  

כָּאן אֵינִי זָרָה.

בַּבְּקָרִים אֲנִי הוֹלֶכֶת בַּכְּרָמִים.
שָׁם בְּרֹאשׁ גִּבְעָה,  בֵּין הַבְּרוֹשִׁים יֵשׁ בֵּית עָלְמִין.
הָאֲדָמָה רַכָּה וּמְמַחְזֶרֶת אֶת הַגּוּף בַּחֲזָרָה

 עַל הָאֲוִיר לָעֲנָנִים, לַמַּיִם, לַשָּׁמַיִם.

לֹא רוֹצָה יוֹתֵר קְבוּרַת שָׁמַיִם.
רוֹצָה לַחְזֹר לָאֲדָמָה בְּסוֹף יָמַי.

רוֹצָה לַחְזֹר אֶל הַחַיִּים, אֶל הַפְּרָחִים,
בְּשָׁרָשִׁים עָלִים וְגִבְעוֹלִים.
לַחְזֹר אֶל הָעוֹלָם וְלִהְיוֹת בּוֹ חֵלֶק מִן הָאֵינְסוֹפִי
כְּדֶרֶךְ כָּל אָדָם.

שִׁירֵי  מָחָר

הלב נמשך לתהומות 

הַלֵּב נִמְשָׁךְ לַתְּהוֹמוֹת

לַשֶּׁקֶט הַנִּצְחִי, נְטוּל הַסֵּבֶל.

אֲבָל

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

זוֹרַחַת לִי הַשֶּׁמֶשׁ בְּכָל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ.

וּמַבְטִיחָה

תּוֹחֶלֶת

וְאוּלַי

בְּכָל זֹאת.

 כֵּן

 אוּלַי בְּכָל זֹאת יֵשׁ עוֹד טַעַם

 לְחַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

הַיֹּפִי מתפורר עם תום אביב

הַיֹּפִי מִתְפּוֹרֵר עִם תֹּם אָבִיב

וְחֹם הַקַּיִץ מְכַלֶּה אֶת הַחַיִּים.

זֶה זְמַן הַמָּוֶת כָּאן.

וְצִפִּיָּה

וֶאֱמוּנָה

שֶׁשּׁוּב יִפְרַח הַכֹּל.

אֱמוּנָה תְּמִימָה שֶׁגַּם אֲנִי

עוֹד אֶהֱיֶה כָּאן

לַחְזוֹת בַּפֶּלֶא.

מן השחקים לים

מִן הַשְּׁחָקִים לַיָּם, לָאֲדָמָה:
יָרֵחַ, כּוֹכָבִים מֵעַל,
אֶל תּוֹךְ שְׂמִיכַת הָעֲנָנִים אֲנִי צוֹלֶלֶת:
מוֹךְ לָבָן וְרַךְ, כְּמוֹ הַחֲלוֹמוֹת, וּבוֹ קְרָעִים:
יָם שָׁחֹר, אָפֵל, הַיָּם שֶׁלָּנוּ, הַתִּיכוֹן.

אַרְצִי.
מְחוֹז חֲלוֹמוֹתַי הָאֲבוּדִים.
הַחֲדָשִׁים.
מְחוֹז קִבְרָהּ שֶׁל יָלַדְתִּי.
מַה שֶׁהָיָה.
מַה שֶׁיִּהְיֶה.
קְרָעִים שֶׁל נוֹף בֵּין עֲנָנִים.

עוֹד רֶגַע יֵשׁ לִי לְהַסֵּס: לִנְחֹת?
אוֹ לְהַמְרִיא אֶל עָל, 
אֶל הַשָּׁמַיִם….

הכי טוב שאפשר

                   לעמירם

הִיא בְּלִבִּי,
וְהִיא אֵינֶנָּה.

קַיָּם מְאֹד הַכְּאֵב.

הוֹלֵךְ וּבָא.

מַרְאֶה שֶׁל יֶלֶד מְעוֹרֵר אוֹתוֹ.

מַרְאֶה שֶׁל נַעֲרָה.

קִרְבָה בֵּין אֵם לְבַת:

בָּנוֹת וְאִמָּהוֹת עוֹבְרוֹת בַּדֶּרֶךְ
לָהֶן קִרְבָה, וְלִי הַבֶּכִי.

אֲנִי סְפוּגָה בְּצַעַר,
כְּמוֹ צָעִיף גָּדוֹל
שָׁקוּף
עוֹטֵף אוֹתִי

חוֹנֵק אוֹתִי.

כּוֹפֶה עָלַי לִנְשֹׁם בְּכֹחַ וְלָדַעַת:
לֹא הַכֹּל מֻבְטָח 
יֵשׁ קָצֶה לָאֹשֶׁר.

אֲנִי רוֹצָה לָמוּת אִתָּהּ, וְגַם לִחְיוֹת.

לִחְיוֹת עִם אֲחוֹתָהּ, בִּתִּי. עִם נֶכְדוֹתַי. זוֹ מִשְׁפַּחְתִּי.

לִחְיוֹת עִם הָאָהוּב בָּאֲנָשִׁים.

הָאִישׁ שֶׁלִּי.

הוּא כָּאן, תָּמִיד, כְּמוֹ עֹגֶן, כְּמוֹ תַּמְרוּר,

כְּמוֹ דֶּגֶל מִתְנוֹפֵף אֶל עָל.
הוּא כָּאן לוֹמַר לִי בּוֹאִי,
וְנִחְיֶה, וְלֹא נָמוּת.
נִחְיֶה הֲכִי טוֹב שֶׁאֶפְשָׁר.

לַמְרוֹת הַכְּאֵב וְהַגַּעְגּוּעִים.

הַמָּוֶת וְהַשְּׁכוֹל הֵם כָּאן תָּמִיד,
בַּצָּד הַטּוֹב.

הֵם נוֹכְחִים בַּחֲלוֹמוֹת.

אֲנִי רוֹצָה לִחְיוֹת

בְּיַחַד עִם הַצַּעַר,

הֲכִי טוֹב שֶׁאֶפְשָׁר.

עמירם סימון, האהוב באנשים,  האיש שלי, בעלי, החבר הכי טוב שלי, נפרד מן החיים בחורף 2013

אף פעם לא אהיה זקנה

אַף פַּעַם לֹא אֶהֱיֶה זְקֵנָה.

מִכָּאן אֶחְזֹר לִהְיוֹת יַלְדָּה.

אֶלְבַּשׁ אָדֹם, סָגֹל,

פְּרָחִים פַּסִּים סְרָטִים וְכַפְתּוֹרִים.

אֶהֱיֶה כְּמוֹ פֶּרַח, כְּמוֹ פַּרְפַּר.

בִּשְׁלַל צְבָעִים וְנִיחוֹחוֹת אַטְבִּיעַ אֶת הַצַּעַר,

עַד כְּלוֹתוֹ…

אֶנְדֹּד, אָנוּעַ, נוּעַ נוּעַ,

אָשִׁיר עִם צוֹעֲנִים בַּדֶּרֶךְ.

עִם צִפֳּרִים אַמְרִיא מֵעֵבֶר לַכְּאֵב, גְּבוֹהָה וּמְנֻתֶּקֶת

בִּכְחֹל שָׁמַיִם אֶתְמַזֵּג,

אֶצְלֹל אֶל תּוֹךְ הַשֶּׁמֶשׁ

כְּמוֹ שַׁפִּירִית שְׁקוּפַת כְּנָפַיִם.

בְּחֵיק הַמַּלְאָכִים אֶחְזֹר לִהְיוֹת צְלוּלָה, קַלָּה

בְּחֵיק הַמַּלְאָכִים.

אולי בסתיו

מַסָּע אַחֵר שׁוֹלֵט כָּעֵת בַּזְּמַן שֶׁלִּי, 

אֲנִי חוֹלֶמֶת עַל יָמִים בְּלִי פַּחַד מָוֶת. 
יוֹדַעַת שֶׁאוּלַי כְּבָר לֹא יָבוֹאוּ לְעוֹלָם.

לָאַחֲרוֹנָה זֶה בָּא מִכָּל הַכִּוּוּנִים.

אֲנִי יוֹדַעַת ־  זֶה הַזְּמַן שֶׁלִּי לָצֵאת לְכָל הַמַּסָּעוֹת.
לָתֵת לְכָל הַחֲלוֹמוֹת מָקוֹם.

וּזְמַן.

אוּלַי בַּסְּתָו.

 דרך חדשה 

חַיַּי סְפוּגִים כְּאֵב.

אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת סְפוּגָה בְּאַהֲבָה
וְשֶׁקֶט.

הוֹלֶכֶת לְמָקוֹם אַחֵר
נִפְרֶדֶת מִן הַחֲלוֹמוֹת
שֶׁנִּסְדְּקוּ

כּוֹתֶבֶת אֶת דַּפֵּי סִפּוּר חַיַּי מֵהַתְחָלָה.
בִּכְתָב אַחֵר,
שָׂפָה שֶׁלֹּא מוֹכֶרֶת לִי.
שֶׁל אַהֲבָה
לִי.

תוכן העניינים

         מסע אישי  – האש נגעה בנשמתי

שירי מסע

          ג'ינס ושתי חולצות טריקו  – אני נוסעת

          אני בחרתי במסע

          אני יודעת, אלה מותרות

          לבד בדרך

          בסין

          מן השחקים לים

          בדרכים אני צוענייה עם ורד

לחיות עם הכאב

          שברי חלומותיי

          במקום

          כובע תכלת

          בים שחור של בכי

          הכאב שלי

          טסה לשמיים

          זו הכמיהה לחלומי

          לא אל האושר

          לי אין מילים

          הצער הוא בכל, יעל

          עוד לא ביכיתי את בתי

          קוים מקבילים

          עוד מעט

שירי דור שני

           דור שני

          אמי נשאה עמה את כל החרדות

          אמי – בין ארץ הדב וארץ התן

שירי סוף הדרך

מחשבות אבדניות

          רוצה קבורת שמיים

          בבקרים אני הולכת בכרמים

שירי מחר

          הלב נמשך לתהומות

          היופי מתפורר עם תום אביב

          מן השחקים לים

          הכי טוב שאפשר

          אני אף פעם לא אהיה זקנה

          דרך חדשה

הוצאת פיוטית   תשע"ג 2013   Kfir Yafa   Beyond the pain   ©2013   עריכה: שושנה ויג   כל הזכויות שמורות למחברת   ליצירת קשר   yafakfir2050@gmail.com     אין להעתיק, לצלם ו/או להעביר לאינטרנט,   ספר זה או כל חלק ממנו בכל אופן,   דרך או שיטה, בדפוס, בצילום,  בהקלטה או  בהעתקה   (מכאנית, אלקטרונית או דיגיטאלית),   ללא קבלת רשות בכתב מאת המחברת   או מאת בא כוחה.   WWW.PYUTIT.COM