מאז 2021 אני חוזרת שוב ושוב אל “אדם ואדמה”. לא אורחת – אלא נוכחת.
אני באה והולכת – ונשארת. חוזרת.
בשעות העבודה, בלימודים, בארוחות, ברגעי הפנאי ובטקסים.
המצלמה איתי, אך אינה במרכז. הזמן עומד לרשותי, ללא מגבלות.
עם השנים נבנתה מערכת יחסים שקטה: אני כמעט ואינני מבקשת מאיש לעמוד מולי – אני מחכה לרגע שבו הנוכחים שוכחים שאני שם, מצלמת.
מתוך השהייה הזו נאספות תמונות שאינן מסבירות את המקום, אלא מתקיימות בתוכו: ידיים בעבודה, מבטים, עייפות, שמחה, קרבה בין אנשים.
דברים מתרחשים כאן – אדם ואדמה. יחיד. קבוצה. ורוח חזקה.
כצופה וכצלמת, אני מנסה לבנות תמונת חיים, התרחשות מבורכת לאורך זמן, לא כרעיון, אלא כהתרחשות.
אני לא מחפשת רגעים — אני ממתינה להם. הם קורים — ואני אוספת אותם: נעורים, עבודה משותפת, לימוד, חברות –
מרקם של חיים.
תודה לטלי ומוטי אלמוז שיצרו את ההיכרות הזו.
אדם ואדמה – שיטת חינוך פורצת דרך המשלבת חינוך וחקלאות, לימודים לבגרות מלאה, חיי קבוצה, מעורבות בקהילה ומגורים משותפים
רשת אדם ואדמה מונה שמונה בתי ספר: ערבה (חצבה), ניצנה (פתחת ניצנה), אשכול (שדה ניצן), ניצנים (כפר סילבר), תבור (כפר הנוער כדורי), גולן (אורטל), גליל עליון (יראון) ובית ספר חדש בגליל המערבי (מצובה).
_______________________________________________________________
Adam ve adama – An Ongoing Body of Work (2021– )
Since 2021, I have been returning שו to “Adam ve adama TAVOR – Israel.”
Not as a visitor – but as a presence.
I come and go – and I stay. I return.
During work, in classes, at meals, in moments of rest, and in ceremonies.
The camera is with me, but it is not at the center. Time is open to me, without constraint.
Over the years, a quiet relationship has taken shape:
I rarely ask anyone to stand before me –
I wait for the moment when people forget that I am there, with a camera.
Out of this ongoing presence, images gather – not to explain the place,
but to exist within it:
hands at work, glances, fatigue, joy, closeness between people.
Things unfold here –
Adam ve adama.
individual. group. and a strong spirit.
As both observer and photographer,
I try to shape an image of life –
an unfolding over time,
not as an idea, but as lived experience.
I don’t look for moments I wait for them.
They happen – and I gather them:
youth, shared work, study, companionship –
a fabric of life.
Thank you to Tali and Moti Almoz for making this introduction possible.
