ברלין שנת 2018 – כאילו זה היה אתמול: אני לבד בעיר זרה לי – גרפיטי צורח מן הקיר, קעקועים על כל חלקת בשר: גרמניה, מעוז הסדר -לובשת צורת קרקס.
אני רואה בכל היצירה הזו קריאת תגר, רצון חזק לומר – אני. אני. אני קיים!!! אני מיוחד. אני אינני כמו כולם. אני מטביע חותם. אינני העתק של אחרים. יש לי מראה מיוחד. שלי.
נראה שכל אדם תוקע ברזל ועגילים ונזמים בכל פיסת בשר – באזן, עפעפיים, קימורי גבות, שפתיים ולשון ואף ועוד חלקי גוף שהצנעה יפה להם – לעת עתה . זרם הפליטים. זרם המהגרים. זרם הצעירים: כל אלה מחפשים את מה שלא תמיד אפשר לתת לו הגדרה.
הורי – שניהם שורדי שואה – מילטו מכאן נפשם – ואילו אני – מגלגלת על קפה שחור שיחה עם אפריקאי – הוא מסביר לי משמעותו של שלט גדול על אוהל המחאה שלו – במרכז המבורג: NO HUMAN IS ILLEGAL – אין אדם לא חוקי!!!!!!!!!!! וגם – משטרה – די להרוג פליטחם!
הכל זורם – אנרגיה טובה יש באוויר הברלינאי, תחושה -הכל פתוח לכולם. גרמניה היא אחרת – הרי כולנו בני אדם. הכל פתיר. אם רק נרצה,…….. או שאולי רק נדמה לי??
