"לצלם אלמנות בהודו? מה פתאום?" (מתוך פרויקט צילום ארוך טווח – "מהדרה לשייכות – האלמנות מ – VRINDAVAN)
אני שחוויתי נישואים, גירושים, פרק ב' בנישואים שניים, אלמנות, ועוד פרקי חיים -ביחד ולחוד -תמיד ידעתי: להיות אישה לבד, ללא גבר שישמור עליה, זה לא טוב. בשום מקום. לא רק בעולם השלישי -גם לנשים שנחשבות לחזקות. כמוני.
יום אחד –נפתח לי חלון. צלצל פעמון. קראתי מאמר על אלמנות -ובא לי רעיון.
פניתי לעמותת MAITRI, שמעניקה בית לנשים המודרות ממשפחתן בהודו: כשהאב מת -הן הופכות למיותרות. העמותה בונה להן בתים. וחיים. הצגתי את עצמי, קיבלתי הזמנה, ותוך שבועיים -יצאתי לדרך. להודו. ל־VRINDAVAN – עיר האלמנות… עירו של קרישנה…
ביליתי בבתים שהן גרות בהם -איתן ועם הצוות. צילמתי, שוחחתי -ללא שפה משותפת. ובעיקר -הייתי שם.
בהברקה של רגע קניתי שפע פרחים ליד אחד המקדשים -והצטלמנו יחד: עם פרחי לוטוס, זרי מריגולד צהובים ופרחי יסמין.
יצאנו גם לטיול באמריצר שבפנג'אב. בגבול הפקיסטני מתקיים כל ערב טקס סגירת הגבול -והנשים רוקדות שם. גם האמהות שלנו פיזזו -לראשונה בחייהן, בציבור, בגלוי.
נפרדתי מהאמהות. לא אלמנות –אמהות. כך הן נקראות ב־VRINDAVAN.
הגעתי לפרק חדש בחיי : צלמת -במובן המלא של המילה.
ספטמבר 2019 VRINDAVAN הודו;
VRINDAVAN עיר היסטורית במדינת אוטאר פארדש הודו
"Photographing Widows in India? Well, That Came Out of Nowhere."
I have lived through marriage, divorce, a second chapter in a second marriage, widowhood, and many other chapters of life — together and alone. And I always knew: a woman on her own, without a man to look after her, is vulnerable. Everywhere — not only in the developing world, but even for women considered strong. Like me.
Then one day — a window opened. A bell rang. I read an article about widows — and an idea came to me.
I reached out to the NGO MAITRI, which provides homes for women cast out by their families in India: when the father dies, these women become unwanted. The organization builds them homes — and lives. I introduced myself, received an invitation, and within two weeks I was on my way. To India. To Vrindavan — the city of widows… the city of Krishna…
I stayed in the homes where they live — with them and with the staff who run the place. I photographed and talked at length, without a shared language. But above all — I simply was there.
In a flash of inspiration, I bought an abundance of flowers near one of the temples — and we were photographed together: with lotus blossoms, garlands of yellow marigolds, and jasmine flowers.
Together, we traveled to Amritsar in Punjab — and at the Pakistani border, a border-closing ceremony takes place every evening. The women danced there — and our mothers danced too, for the very first time in their lives, in public, out in the open.
I said goodbye to the mothers. Not widows — mothers. That is what they are called in Vrindavan.
I have arrived at a new chapter of my own life: photographer — in the fullest sense of the word.
September 2019 VRINDAVAN India
VRINDAVAN – a historical city in the Mathura district of Uttar Prades, India.
