מנזר באירלנד, חברתי נורין, אהבה ומוות וסיפור געגועים.

   זה בלבי. הגעגוע הקבוע אל המים השחורים, אל ההרים הנמוכים, גרניט אפור וגשם מזרזף כמעט תמיד, וגם סיפור של אהבת אמת עצוב, מלא ביופי.
מכל המקומות באירלנד אהבתי את מנזר KYLMORE , חבל CONNEMARA.
קיילמור הוא מקום יפה , כל כך יפה…  אגם כהה, אפל, קרעים של שמש  בין העננים זורקים זהב על פני המים. על חופיו כתמי אדום פורח, והירוק עם אלף חילופים קלים מן הכהה אל הבהיר מאד שולט בכל.
YAFA_KFIR_KYLMORE_02
 לקיילמור יש סיפור עם סוף עצוב. זה הסיפור של המקום אשר מושך אותי לשם, אל לב היער, ואל החברות שלי, הנזירות – שמשמרות את הסיפור של זוג צעיר, אנגלים ועשירים ואוהבים.
לא אספר הכל, וגם – למרות הקץ – נשאיר מקום לחלומות – כי כאן הם התנפצו.
הנרי ומרגרט מיטשל באו  לשממות של קונמרה לפני הרבה שנים, מאנגליה. הם אהבו את המקום ובנו שם את ביתם להם ולילדים אשר נולדו בינתיים. שניהם אהבו את המסע – ומרגרט חלתה. זה קרה במסעה למצריים. קדחת הנילוס, סבל – עד שלא היתה יותר.

YAFA_KFIR_KYLMORE_07
בת 45 היתה מרגרט במותה. הנרי בעלה, החזיר אותה בלב שבור הביתה, לקבור אותה בקיילמור, מחוז אהבתם, בכנסיה גותית קטנה ומקסימה אשר בנה לגופתה על שפת המים.

YAFA_KFIR_KYLMORE_06

ואז עזב. הוא לא חזר יותר לשם, הלך לגורלו כי לא יכול היה לשאת שם את הזכרונות, את הכאב, בתוך היופי שאיבד את טעמו.
שאר הפרטים כתובים במקורות.   הנזירות הבנדיקטניות, נשים טובות לב ורבות חסד שבאו לכאן מבלגיה קנו את המקום אחרי המלחמה (WW2) ומשמרות שם את הבית, את הסיפור, ואת האהבה. שנים קיימו כאן פנימיה לחינוך בנות מכל קצוות הגלובוס.

YAFA_KFIR_KYLMORE_01

את הנזירה נורין פגשתי בקיילמור לפני הרבה שנים – בהיותי מדריכת טיולים צעירה. מיד אהבתי את הצחוק שבעיניה, את ההומור ואת הסקרנות שלה לכל מה שהבאתי לה מן העולם שלי.  זו חברות שמשתמרת עד היום – מעבר למרחק, לזמן ולתרבות שמפרידה בינינו.
נורין היא נזירה קתולית וחייה קודש להתמסרות: לאל. לקהילה. להדרכת התיירים ב – HOUSE של הנרי ומרגרט מיטשל. אשה  ללא רכוש, ללא משאבים כספיים. כולה רוח ואהבה לחיים, לאנשים, ואלי.
בתוך הנזירות – היא גם היא אשה של חוש הומור ומסעות. ליוויתי אותה בביקורה בארץ – אני יהודיה, והיא נוצרית קתולית אדוקה. השיחה בינינו קולחת תמיד כמים זכים. בתוך גלימת הנזירה יש נשמה של ילד. אני אוהבת את נורין.

וכך בימי הקיץ, בשרב שלנו – אני תמיד בתוך געגועים:  ליופי ולקור, ולנשים הנפלאות ששם.   תמיד אני רוצה  להישאר. תמיד אני חוזרת אל ארצות החום, וכך חוזר חלילה.
YAFA_KFIR_KYLMORE_05

YAFA_KFIR_KYLMORE_04

 

השארת תגובה

כל הזכויות שמורות – יפה כפיר סימון

קובי משיח

גלילה לראש העמוד