עָב קַלָּה לִבְנַת כָּנָף בִּשְׁמֵי הַתְּכֵלֶת: רמז לַיָּמִים שֶׁל סְתָו.

מכאן אחזור להיות ילדה. אלבש אדום, סגול, פרחים פסים סרטים

היא בלבי, והיא איננה. קיים מאד הכאב. הולך ובא. מראה

מן השחקים לים, לאדמה: ירח, כוכבים מעל, אל תוך שמיכת

הלב נמשך לתהומות לשקט הנצחי, נטול הסבל. אבל על פני

אמי נשאה עמה את כל החרדות, והעבירה לי אותן. למרות

יעל בתי קבורה באשקלון. הורי למרגלות הכרמל. כשגרתי בירושלים הייתי

יעל בתי קבורה באשקלון. הורי למרגלות הכרמל. כשגרתי בירושלים הייתי

המוות מרחף מעל ראשי. שקוף – אבל נוכח. גדול ממני,

תמיד אני צוחקת תמיד אני בוכה איתי תמיד בתי החיה,